בשנה שעברה, אני והמשפחה שלי, רצינו לקנות כלב חמוד וקטן.
ניסינו וניסינו, אך לא מצאנו. ניסינו לברר אצל הדודים, אצל החברות, אך לא מצאנו.
פעם אחת, סוף סוף מצאנו את הכלב שרצינו, אבל הוא היה יקר. בפעם אחרת הכלב היה תפוס (זה קרה הרבה) ניסינו לחפש ולא מצאנו!
פתאום, במודעה ברחוב, ראיתי תמונה של כלב שנראה ממש חמוד. אמרתי לאימי: “אמא, אולי תתקשרי למספר שרשום במודעה?” אימי אמרה: “אין סיכוי שהכלב יהיה פנוי”, אמרתי לה: “אם לא תנסי, לא תדעי!”
אימי התקשרה למספר שמופיע במודעה, האישה האחראית על הכלב ענתה לשיחה ואמרה: “הלו?” ואז אימי אמרה: “הלו, אני מעוניינת בכלב שפרסמת במודעה שלך, האם זה אפשרי?”
היא אמרה: “ברור! הוא צריך בית חם ואוהב, אז תתנהגו אליו יפה ותשחקו אתו”
אימי שאלה: “היכן אתם גרים? מתי אפשר להגיע?”
האישה ענתה: “אני גרה בהר שגיא ,3 בנתניה, קריית השרון, קומה 3 דירה 11, אתם יכולים לבוא עכשיו אם תרצו”. אימי אמרה: “וואו! אנחנו גרים בהר שגיא 4, אז נשמח לבוא אנחנו נצא עוד 5 דקות” וניתקה את השיחה.
אני ואימי יצאנו להר שגיא 3, עלינו במעלית, ולאחר מכן דפקנו בדלת, היא פתחה לנו את הדלת ונתנה לנו את הכלב אמרנו לה: “תודה” ונפרדנו לשלום.
חזרנו הביתה ממש שמחים ונרגשים והתלבטנו איך לקרוא לו. ישבנו ביחד, כל המשפחה, והצענו שמות. לבסוף, השם שנבחר בפה אחד היה- “פנדה!”, כי צבע הפרווה שלו הוא חום, שחור ולבן.
התחלנו לשחק אתו והוא נשך אותי חזק, אז חזרנו להר שגיא 3 ואמרנו לבעלת הכלב: “הוא התחיל לנשוך חזק, ואנחנו רוצים להחזיר אותו אליך”.
חזרנו הביתה והייתי עצובה מאוד, כי ממש רציתי שיהיה לי כלב. לאחר 10 דקות האישה מהר שגיא 3 התקשרה אל אימי ואמרה לה: “ממש הצטערתי לשמוע שהכלב התנהג כך , אך תסמכו עליי, הוא פשוט צריך להתרגל אל הבית והאנשים שנמצאים בו”.
אימי אמרה לה : “אנחנו שמחים לשמוע שזו הסיבה להתנהגות שלו, ומוכנים לקחת אותו שוב אלינו ” האישה שמחה, כי היא גם רצתה שפנדה יהיה בבית שידאגו לו.
הלכנו לקחת את פנדה שוב אלינו בשמחה ובששון. ומשם הלכנו לחנות למוצרים כלבים וקנינו לו אוכל, משחקים, כלוב ומיטה. נתנו לו לישון והוא נרגע.
למחרת בבוקר, יצאתי לטייל עם פנדה, והיה ממש כיף, הרגשתי שאני מתחברת אליו והוא אליי.
כשחזרתי הביתה שחקתי איתו ולמדתי אותו לשבת, לרוץ ,לקפוץ.
לאט לאט התחלנו לאלף אותו. לפעמים היה קצת קשה ומאתגר, אך זה היה שווה את המאמץ .
