הכלב האבוד

תום, מיכאל ויונתן החליטו להקים חבורת בלשים, כל יום הם נפגשו אחרי הצהריים ויצאו למשימות סודיות. פעם אחת הם הצליחו להחזיר ארנק עם מלא כסף לאדם זקן שאיבד אותו.
יום יום הם נפגשים בבית העץ שהם בנו ביער, ושם הם מתכננים את כל המשימות, משחקים ומבלים אחרי בית הספר.
זה היה ביום שלישי, כאשר הם ראו ילד בוכה מחפש את הכלב שלו. הם החליטו לצאת למשימה ולהחזיר את הכלב לבעליו. חבורת הבלשים שאלו את דוד  על הגובה של הכלב, על הסוג שלו ועל מראהו. דוד שמח שפגש בחבורה שמוכנה למצוא את הכלב האהוב שלו.
החבורה נפגשה אחר הצהרים כדי להדפיס מודעות ולתלות אותם. מיכאל תלה את המודעות בכל העיר ויונתן שאל אנשים אם הם ראו כלב בלי רצועה מסוג בולדוג. אנשים  סיפרו שראו כלב דומה אצל בעלת פיצרייה בקצה הרחוב.  הם חקרו את המוכרת להבין היכן נמצא הכלב. המוכרת לא נתנה להם תשובות, והם הרגישו שיש כאן משהו מוזר. הם החליטו להגיע יום יום לחנות להתחבא ולהסתכל מה קורה שם. ביום חמישי הם הגיעו לחנות בשקט, כדי שאף אחד לא ידע. בשעות הראשונות, לא מצאו כלום, והכלב בכלל לא הופיע. עבר יום והחבורה הגיעה גם למחרת.  הם הסתכלו בריכוז רב, וראו שהמוכרת יוצאת למחסן האחורי של הפיצרייה, ובפינה בצד נמצא הכלב קשור, כשלידו קצת מים ואוכל. הם הלכו למוכרת לבקש את הכלב והמוכרת לא הסכימה ואמרה שזה הכלב שלה. הם הוציאו תמונה של הכלב שהם מחפשים כדי להראות לה שהם דומים והיא טרקה להם את הדלת בפרצוף. הם התרגזו והחליטו לקיים מבצע חילוץ. הם יצאו בלילה מאוחר כדי שאף אחד לא יראה אותם והגיעו עם מכשירי קשר, פנסים ורצועה. בחמש בלילה בדרך לביצוע המשימה הם נתקלו בשוטר. “מה אתם עושים פה בשעה כזאת?”, אמר השוטר.  “אנחנו משחררים כלב שנגנב”.
“אין בעיה אני יכול לעזור לכם” אמר השוטר, והצטרף אליהם לפיצוח התעלומה. הם הלכו לבית עץ והתחפשו לאנשים עניים כדי שהמוכרת תכניס אותם הביתה. הם דפקו על הדלת שלה וכשהיא לא ענתה להם הם  החליטו לפרוץ פנימה. לפתע בעלת הפיצרייה הגיעה והחלה לצעוק. הכלב התחיל לתקוף את חבורת הילדים והשוטר נאלץ להוציא רובה ולירות על הכלב ברגליים. את האישה הוא עצר מכיוון שלקחה כלב שלא שלה. הילדים מיהרו לקחת את הכלב לבית חולים לכלבים כדי שיוכל להבריא. יום יום הלכו הילדים לבקר את הכלב ולראות מה שלומו. כשהכלב החלים הם לקחו אותו לדוד, ששמח מאוד לראות את כלבו האהוב.  אבא של דוד נתן להם מאתיים ש”ח בתמורה להצלחתם במשימה, אך הם לא רצו לקחת את הכסף. “אין מחיר למעשה טוב”, אמרו הילדים.  האב התעקש ולכן הם החליטו לתרום את הכסף לצער בעלי חיים.
החבורה אהבה מאוד מאוד את הכלב. הם החליטו להיפגש אחרי הצהריים לשחק עם הכלב, לעשות לו טיול וליהנות ביחד. באחד המפגשים עם דוד והכלב, שיחקו יחד במשחק הכדור. תום זרק את הכדור רחוק כדי שהכלב יחזיר לו, אבל הכלב המשיך לרוץ ולרוץ.
 הם רצו אחריו עד שהגיעו לקצה הרחוב שם הם ראו אדם מבוגר בוכה עם בגדים קרועים ללא נעליים. הם הסתכלו אחד על השני והבינו שפה מתחילה המשימה הסודית הבאה.