אורי הסתתר מאחורי האבן הגדולה וחשב לעצמו אני בפלמ”ח! למרות שחוץ מיגאל אלון, אף אחד לא יודע על זה שאני בפלמ”ח… אבל שריקה של כדור חלפה על פניו וקטעה את מחשבותיו.
אה… סליחה, שכחתי להציג את עצמי, אני חבר של אורי ועברנו ביחד חוויות רבות אבל החלטתי לפרסם רק את החוויה הזאת שאורי כתב.
“הכל התחיל לפני מלחמת העצמאות אבא ואמא שלי נסעו לחתונה של חבריהם, אחיותיי נסעו לחברות שלהן, אחי הגדול לומד הרבה ולרוב לא יוצא מחדרו ואחי השני משחק במגרש עם חברים בכדורסל, ואמור לשמור עלי.
אז השקפתי בחלון לבואו וראיתי מישהו עובר ברחוב, תרמיל על גבו והוא מסתכל סביב. אמרתי לעצמי “הוא נראה חשוד מאוד, אני אעקוב אחריו” החלטתי בלבי. השארתי פתק לאחי ולקחתי תרמיל והכנסתי כמה תפוחים, מפה, חבל וסמרטוטים (למקרה שאצטרך לאטום את פיו) ולקחתי בידי גם עששית נפט. יצאתי מהר ככול יכולתי ומיהרתי לעקוב אחריו ללא קול.
במפתיע הוא נכנס לחורשה, באמצע החורשה הוא עצר מול שיח ואני התחבאתי מאחורי שיח ורדים, וכמו שאתם יודעים בשיח ורדים יש המון קוצים וכמה מהם דקרו אותי ונכנסו לגופי.
השקפתי על האיש הזה אבל הבעיה האמתית היא שלא ראיתי את הפנים שלו.
במפתיע, האיש הזיז את השיח שמולו, ונבלע בתוך פתח של מערה. בזמן הזה סימנתי על המפה את המקום של המערה, והסתלקתי הביתה. למזלי אחי עדיין לא חזר מהמשחק, אז שטפתי כלים, פיניתי את הפח והלכתי לישון.
למחרת, לא הלכתי לבית הספר והלכתי למערה. סרקתי אותה אך לא מצאתי בה שום דבר, אך לפתע, רגלי נתקעה במשהו. הסתכלתי במה היא נתקעה וגיליתי לוח עץ. הרמתי אותו וגיליתי סולם, אז ירדתי למטה, וראיתי מולי את יגאל אלון.
הוא שאל אותי “היי ילד, מה אתה עושה כאן?”. עניתי לו ש”אני רוצה לשרת לפלמ”ח” [למרות שהייתי די קטן]. הוא גירד בראשו וענה – “בסדר אך שישאר ביני לבינך”.
מאז אורי עבר הרבה דברים בפלמ”ח.
טוב, בואו שנחזור לאיפה שהיינו בהתחלה.
שריקה של כדור חלפה מעל ראשו של אורי וקטעה את מחשבותיו. הוא שמע כמה יריות, וראה מולו בריטי שוכב מת, והוא מחזיק בידו רובה. הוא זינק אליו, לקח את הרובה והחל להילחם עם חבריו.
במבצע הזה הם ניצחו את הבריטים, ואורי עבר עוד מבצעים רבים לאחר מכן, עד המבצע שבו הוא נהרג.
חשבתי שיהיה נכון לחכות עם הסיפור ולא לפרסם אותו.
אבל היום החלטתי לפרסם אותו לילדי ישראל הקוראים את הספר.
מה שאנחנו לומדים מאורי, זה תמיד לאהוב את ארץ ישראל ואת עם ישראל.
