הילד האילם חירש
בעיירה רחוקה לפני שנים רבות חיו להם קהילה יהודית גדולה. ילדי הקהילה היו יוצאים לשדה לשחק משחקים. יחד הם היו משחקים במחבואים, תופסת ומשחקי ילדים נוספים.
יום אחד יצאו הילדים לשחק מחבואים בשדה, אחד מהילדים של החבורה היה אילם וחירש אך הוא התבייש בזה נורא וניסה להסתיר את המוגבלות שלו. באחד הימים ששיחקו בשדה הילדים הבחינו בבור עמוק מאוד, רק הילד המיוחד לא הבחין בבור ותוך כדי משחק הוא רץ לעבר הבור. הילדים האחרים צעקו לו “משה, משה, תזהר יש בור עמוק!”. משה כמובן לא שמע את הצעקות של שאר הילדים ונפל לתוך הבור. הילדים שנשארו למעלה צחקו צחוק נוראי על משה ולעגו לו “איך לא שמעת אותנו מזהירים אותך?” משה כמובן לא שמע כלום רק ראה את תנועות ידיהם מלמעלה. הם צעקו לו שהוא לא יכול לצאת כי הבור עמוק מאוד!! לאחר מאמצים רבים ואחרי שקפץ המון פעמים הצליח משה לצאת מהבור הגיע רב הקהילה וסיפר להם על המוגבלות שלו ועוד סיפר להם שמשה חשב שהם מעודדים אותו לצאת. שאר הילדים היו עצובים ומלאי חרטה על כך שצחקו עליו וצעקו עליו. הם התנצלו בפניו וביקשו שיסלח להם. מאז משה היה חבר טוב שלהם.
מוסר השכל שאנו למדים מהסיפור הוא שלמילים יש כוח ומכיוון שמשה לא שמע את המילים הוא רק ראה את תנועות הידיים שלהם וחשב שהם מעודדם אותו וכך הוא הצליח לצאת מהבור ולא התייאש לנסות לקפוץ ולטפס עד שהצליח.
