הילדה החדשה
ביום בהיר אחד חני עברה דירה מירושלים לצפת. הפרידה מהבית ומהעיר הייתה לה קשה ועצובה, אבל הכי קשה היה לה להיפרד מהחברות. חני הגיעה לצפת לבית החדש. המשפחה ארגנה את הבית וכולם הלכו לישון. לחני היה קשה להירדם כי מחר היא הולכת לבית ספר חדש. עבר הלילה וחני כבר בדרך לבית הספר. אמא מלווה אותה וחני מספרת לה שהיא חוששת שלא יהיו לה חברות ושהיא לא יודעת אם המורה תהיה נחמדה. חני הגיעה לבית הספר ושאלה את המזכירה איפה כיתה ד’. היא הגיעה לכיתה ופגשה שם את המורה. היא הציגה את חני בפני התלמידות ואמרה לה איפה לשבת. המורה הושיבה אותה ליד טובי. עבר השיעור ונשמע הצלצול. כולן הגיעו לשולחן של חני והתחילו לשאול אותה שאלות. חני חייכה חיוך ביישני. הסתיימה ההפסקה וכולן חזרו למקומות. המורה הגיעה לכיתה, כולן נעמדו, והמורה אמרה לשבת. הבנות התיישבו והמורה התחילה ללמד. עבר השיעור ושוב הגיעה הפסקה . כל הבנות ירדו לשחק בחצר וחני החליטה להצטרף אליהם . בחצר היא ביקשה לשחק איתן, אבל הבנות המציאו לה תירוצים ולא שיתפו אותה במשחק. חני מאוד נעלבה וברחה לחצר האחורית. שם היא ישבה ,בכתה ולא שמה לב שנגמרה ההפסקה. כולן רצו לכיתות. המורה של כיתה ד’ הגיעה. כולן נעמדו והמורה ביקשה לשבת. פתאום היא שמה לב שחני חסרה. היא שאלה את הבנות איפה חני. אף אחת לא ידעה. המורה שאלה:” מי רוצה ללכת לחפש את חני?” אף אחת לא רצתה לחפש אותה. בסוף המורה בחרה שתי ילדות, את אסתי וחיה, שיצאו לחפש את חני. הן ירדו לחצר, חיפשו אותה בכל פינה, אבל חני לא הייתה בשום מקום. הן כבר לא ידעו מה לעשות והתחילו לדאוג. פתאום הן מצאו אותה בוכה בפינה מרוחקת בחצר האחורית. הן אמרו לה שהמורה דואגת לה. חני חזרה לכיתה. המורה מיד שמה לב שחני עצובה ושאלה אותה: “למה את עצובה?” חני הסבירה שאף אחת לא רצתה לשחק איתה בהפסקה. הפנים של המורה הביעו כאב ואכזבה. המורה הפסיקה את השיעור וביקשה מכולן לסדר כסאות במעגל ולהתיישב. בכיתה השתרר שקט. לאחר כמה דקות של דממה המורה התחילה לדבר. היא דיברה על קושי בפרידות ממקומות ואנשים. היא הסבירה מה מרגישים אנשים ברגעים כאלה. הבנות השפילו מבט. בהפסקה הבאה כולן התקרבו לחני ושיחקו איתה. חני חזרה הביתה שמחה וסיפרה לאמא כל מה שעבר עליה היום. אמא הקשיבה היטב ושמחה מאוד שהמקרה הסתיים בטוב.
