היום הראשון בבית הספר
אחותי מילי נמצאת בגן חובה, היא עולה שנה הבאה לכיתה א’
ואני מתרגשת מאוד בשבילה.
ביום שבת אחר הצהריים, כאשר ישבנו בגינה הגדולה, הזכרתי לאימא שצריך לקנות למילי ילקוט, טושים, עפרונות ועוד המון דברים לכיתה א’.
אימא אמרה שהיא ואבא ייקחו את מילי בחופש הגדול לקנות את הציוד לבית הספר.
אני ומילי הכנו רשימה של כל הדברים שהיא צריכה לתחילת הלימודים, הרשימה הייתה ארוכה מאוד.
החופש הגדול הגיע, שתינו חיכינו ליום שמילי תיבחר בחנות את הציוד שלה לבית הספר.
באחד מימי החופש כאשר אימא חזרה מהעבודה, אמרה למילי: ” מילי, היום נלך לבחור לך את הילקוט לבית הספר”.
” יש!!! ” צעקנו שתינו ביחד, ” הגיע הזמן!!! “
כאשר הגענו לחנות מילי הייתה מופתעת מאוד מכל הדברים שיש סביבה והיה לה קשה לבחור.
בסופו של דבר היא בחרה ילקוט עם פרפרים נוצצים, קופסת אוכל עם פרחים סגולים ובקבוק מים בצבע ורוד עם השם שלה וכמובן לא שכחנו את שאר הדברים שהיו כתובים ברשימה שלנו.
הגיע הערב, אימא הכינה לנו את הילקוטים והבגדים ליום הראשון בבית הספר, התארגנו מהר לשינה ונכנסנו למיטות.
שקט היה בחדר אך לא יכולנו להירדם מרוב התרגשות מהיום הראשון של מילי בבית הספר.
למחרת בבוקר השעון צלצל בשעה 7 בדיוק, קמנו מהר להתלבש ולהתארגן כדי שלא נאחר ויצאנו לדרך.
כאשר הגענו לבית הספר מילי הייתה מעט מפוחדת, היא פחדה להיכנס לבניין הגדול של בית הספר, נתתי לה יד ונכנסנו יחדיו דרך השער הכחול.
אימא איחלה לנו בהצלחה ונופפה לנו לשלום.
הראיתי למילי את כיתתה החדשה והלכתי לשחק עם חברותיי.
בזמן ההפסקה כאשר שיחקתי במחבואים, ראיתי את מילי יושבת לבדה בספסל ומסתכלת בעצב על כל הילדים שמשחקים.
בסוף היום כאשר אימא באה לאסוף אותנו מבית הספר היא ראתה שמילי קצת עצובה ושאלה:
” בנות, איך היה לכן ביום הראשון בבית הספר?
” כיף! ” עניתי “שיחקתי כל היום עם חברותיי וסיפרנו על חוויות שהיו לנו בחופש הגדול”.
” ואת מילי? איך היה לך בבית הספר?” שאלה שוב אימא.
מילי לא ענתה ורק הורידה את ראשה בעצב ועיניה היו מלאות דמעות.
“הכל בסדר מילי?” שאלה אימא בדאגה, “לא, אין לי עם מי לשחק בהפסקות ואני מרגישה בודדה” ענתה ופרצה בבכי.
“אל תתאכזבי , אולי מחר תכירי חברות חדשות” הרגיעה אותה אימא וניגבה את דמעותיה בידה.
גם אני הרגשתי עצובה וקצת אשמה שלא עזרתי לאחותי בהפסקה.
הערב הגיע, אימא ביקשה שנתארגן לשינה.
כאשר מילי נכנסה למיטתה, אמרתי לה בשקט בשקט בלי שאף אחד ישמע : ” סליחה מילי, סליחה שלא שיחקתי איתך בהפסקה” והבטחתי לה שמחר אשחק איתה.
הבוקר הגיע, שתינו קמנו בהרגשה של שמחה, התארגנו ונסענו לבית הספר.
בדרך אני הזכרתי לעצמי לשחק עם מילי בהפסקות על מנת שלא אשכח.
הפעם מילי לא רצתה להיכנס לבית הספר והסתכלה עליי במבט מבוהל.
“אני מבטיחה לך” לחשתי, “תסמכי עליי” .
מילי הסתכלה עליי שוב ורק הנהנה עם ראשה ונכנסה לבית הספר בצעדים איטיים.
לאחר כשעתיים, הצלצול החזק של ההפסקה נשמע ברחבי בית הספר וכל הילדים רצו לכיוון החצר, כולם חוץ ממני, אני הלכתי לכיתתה של מילי אחותי כדי לשחק איתה כפי שהבטחתי לה.
כאשר נכנסתי לכיתה ראיתי אותה משחקת עם ילדה מהכיתה שלה.
מילי ראתה אותי נכנסת ואמרה: “הכל בסדר עכשיו מאיה, הכרתי חברה חדשה ושמה לינה, אנחנו משחקות יחד”.
שמחתי לראות את מילי מאושרת ויצאתי לשחק עם חברותיי .
בסוף היום אימא חיכתה לנו ליד השער, כאשר יצאנו לכיוון המכונית, לינה קראה למילי מרחוק ושאלה אותה: ” מילי את רוצה לבוא לשחק איתי היום אצלי בבית?”
מילי רצתה מאוד ורצה לכיוונה של אימא לבקש רשות, אך אימא כבר שמעה מרחוק את השיחה ביניהן וסימנה למילי שהיא מסכימה.
בדרכן הביתה מילי סיפרה לאימא שהיה לה יום מהנה בבית ספר ושהיא מצאה חברה חדשה לשחק איתה.
חייכה אימא ואמרה: “אני גאה בך ילדה שלי שהצלחת למצוא פתרון לבעיה שלך ולא ויתרת לעצמך, הפכת להיות ילדה בוגרת מאוד”.
וגם אני בשקט בשקט אמרתי ” גם אני גאה בך”.
הסוף
