החרם
הסיפור שאספר התרחש בכיתתנו לפני שנה. בשיעור חשבון, המורה חילקה את המבחנים בנושא לוח הכפל. שחר התלהבה מאוד כשהמורה הגישה לה בגאווה את הטופס שציון 100 התנוסס עליו בגדול. שחר הייתה שקועה בשמחתה ולא שמה לב למבט העצוב של אלה כשקיבלה את מבחנה… אלה ממש לא התלהבה מציונה. היא ידעה שגם אימה לא תשמח לראות ציון נכשל.
אלה לא ממש טובה בלוח הכפל. היא אמנם התאמנה לבחינה זמן רב, אך לוח הכפל פשוט לא נכנס לראשה. קינאה החלה למלא את לבה. מהר מאוד גם רגש הכעס התלווה לתחושותיה. אלה בנתה תכנית בראשה איך לצער את שחר. היא התפללה שהצלצול הגואל יגיע ומיד עם שמיעת הצלצול היא סימנה לשירה, למאיה ויעל לבוא לשולחנה ואמרה:” זהו נמאס לי מהשחר הזאת! היא כל הזמן משוויצה בציונים הגבוהים שלה”.
“נכון” אמרו מאיה ויעל שכרגיל הסכימו עם אלה. “אני מפסיקה לדבר איתה! אתן מצטרפות אליי?” .הבנות נותרו בהלם ולא אמרו דבר, רק הנהנו בהסכמה. אז נשמע הצילצול. ” ניפגש פה בהפסקה הבאה עם שאר הכיתה ” אמרה אלה . כך התחיל החרם הנורא. כולן התחילו להתעלם משחר למשך כשבוע .
מס’ ימים לאחר מכן, ביום שני בסיום הלמודים באה אימא של שירה לאסוף אותה חזרה מבית הספר. במהלך הנסיעה התנגן ברדיו השיר “גדל לי קצת זקן”. שירה חשה כי אימה מתרגשת מעט ודומעת קלות…
לאחר נסיעה שקטה ומתוחה הגיעו השתיים הבייתה. שירה הניחה את התיק בכניסה ובאה לעלות לחדר. “שירה חכי רגע” אמרה אימא”, אני רוצה לספר לך משהו. “שירה ירדה מופתעת והביטה באימה. אימא סימנה לשירה לשבת לידה בספה, חיבקה אותה חזק והחלה לספר:” השיר ששמענו באוטו החזיר אותי למקרה מצער שקרה לי בגילך. כשהייתי בגילך עשו עליי חרם. אף אחד לא דיבר איתי, אף אחד לא רצה להיות חבר שלי. הייתי בודדת בהפסקות… כשחזרנו לבתים אף אחד לא לשחק איתי גם בבית “. הדמעות חנקו את גרונה של אימא ובקול צרוד היא הוסיפה :” זה הדבר הכי נורא שקרה לי בחיים ” דמעות של הבנה החלו לזלוג מעינייה של שירה.
“אימא, אני חושבת שאני חלק מחרם, הצטרפתי לקבוצה של בנות שלא מדברות עם שחר”.
אימא נראתה קצת מבולבלת ושאלה :”מה?! למה?” שירה השפילה את מבטה וסיפרה לאימה את מה שקרה כיתה עם שחר ואלה. אימא של שירה ביקשה מיד משירה להתקשר לכל הבנות ולהזמין אותן אליהן הבייתה. היא סיפרה להן את סיפורה. כול הבנות הצטערו והבינו שהן עשו טעות חמורה . הן הלכו לביתה של שחר שהופתעה מאוד לראותן בפתח דלתה. שחר הכניסה אותן לחדרה בשקט מתוח. הבנות היו נבוכות מאוד. הן התנצלו לה על החרם שעשו לה וביקשו את סליחתה. שחר הינהנה בהתרגשות. אלה עמדה בצד. היא עדיין הרגישה נורא על כך שהחרם נעשה ביוזמתה. שחר ניגשה אליה בחיבה ואמרה לה: “אני סולחת בלב שלם וכדי להוכיח לך זאת, אשמח שנלמד ביחד את לוח הכפל”. אלה המופתעת כל כך התרגשה מהמחווה של שחר וחיבקה אותה באהבה גדולה.
