החזרה למשפחה/ תמר מיינהרט
נשמעו דפיקות בדלת, ג’ניה התעוררה ותהתה מי דופק על בקתתם בשעה כה מאוחרת בלילה? היא קמה בזריזות ופתחה את הדלת, להפתעתה הרבה ראתה אישה “לבנה” עומדת בפתח כשתינוק בידה “ג’ניה” אמרה האישה, ג’ניה שאלה בחשדנות ובתהיה “מי את ומהיכן את מכירה את שפת האינדיאנים ואת שמי?” “אני שרה, בעלך מכיר את בעלי, פעם בעלי הציל את בעלך כשכמעט טבע בנהר ,בעלך הבטיח לבעלי שתמיד יכיר לו טובה על כך בכל זמן שיזדקק לכך, ועתה אנו זקוקים לכך! המלחמה פרצה והגרמנים משמידים את כל היהודים ,זהו בני שמואל ואני רוצה שלפחות הוא ינצל, האם תוכלי לאמצו לך כבן עד סיום המלחמה ובסיום המלחמה אבוא לקחתו” “ברצון” נענתה ג’ניה ולקח את שמואל בידה “הוא בידיים טובות! אגדלו כבני” אמרה ג’ניה תודה לך” אמרה שרה, נשקה לבנה הקט וחזרה בריצה חרישית אל אחוריה אל הלא נודע…
כעבור 10 שנים:
“סמי! קום בני” לחשה ג’ניה “אמא, מדוע לקום בשעה כה מאוחרת בלילה? מה קרה? שאל סמי במעט דאגה “אסביר לך אח”כ ועתה התלבש בחופזה וקח איתך מעט חפצים החשובים לך” אמרה, סמי התלבש לקח את מעט חפציו והתלווה אל אימו, הם יצאו מהבקתה וצעדו מספר דקות עד שיצאו מן הכפר ונכנסו אל הג’ונגל הסבוך “אמא” פנה אליה סמי “התוכלי להסביר לי מדוע יצאנו מהכפר הבטוח אל תוך הג’ונגל המסוכן בשעת לילה מאוחרת שכזו?” שאל סמי בלחש, “הקשב לי טוב סמי, כי דברים חשובים אמסור לך עכשיו” אמרה ג’ניה ומיד המשיכה, ” אתה אינך הוא בני, אתה ילד מאומץ על ידי, אם כילדי אהבתיך כילדי ממש” “מה?!” שאל-זעק סמי, “איך זה יכול להיות? אני זוכר את עצמי מאז שהייתי קטן ממש גר בבית ובכפר עם כל החברים” “אסביר לך” אמרה ג’ניה “כשהיית קטן, ממש תינוק מסרה לי אותך אמך מפני המלחמה שהשתוללה אז וחבה שתחזור לקחתך בסיום המלחמה ובינתיים אתה גדלת אצלנו והשתלבת בשבט עברו 10 שנים ואמך איננה הגיעה , אז חשבתי להשאירך אצלנו לתמיד, אך לפני כמה שבועות דפק על ביקתתנו בשעת לילה מאוחרת גבר “לבן” הנראה יהודי כאמך ואמר לי שהוא דודך ורצה לקחתך אליו חזרה רציתי למוסרך אליו חזרה אך נזכרתי בחוק של שבטנו האוסר על כל גבר מעל גיל 7 לנטוש את השבט ואם עושה כך הוא נקרא בוגד וענשו מוות, לכן ארגנתי לך תוכנית בריחה ביחד דודך וכך בלילה נצא אל הג’ונגל ושם נמצא את קרובך על פי סימנים שישאיר על העצים נגיע אליו וכך תחזור אל משפחתך ואל עמך אליו אתה משתייך בלא סיכונים” סיימה את דבריה ונשמה עמוקות, “ואוו” אמר סמי “אבל אינני מכיר את קרובי האם הוא איש טוב?” “בודאי” ענתה ג’ניה “פגשתיו כמה פעמים בלילות ורוצה הוא רק בטובתך” סמי הביט בה ואמר “אם כך מסכים אני לעבור לגור אצלו אף על פי שאתגעגע אליכם מאוד משפחתי המאמצת” סמי נתן לה חיבוק ארוך.. “הנה אני רואה סימנים על העצים” אמרה ג’ניה, פתאום נראה לעיניהם גבר המתקרב אליהם בחיוך “שלום” הוא אמר בחמימות “אתה הוא שמואל?” שאל “כן סמי” ענה לו סמי “בא איתי” אמר לו האיש “אני יוסף, אח של אמך עליה השלום” סמי נפרד מג’ניה בדמעות והלך עם דודו, הם התקרבו לשני סוסים הקשורים לעץ “עלה” אמר יוסף לסמי, הם רכבו עד שהגיעו לביתו של יוסף הנמצא בכפר יהודי קטן , משפחתו של יוסף קיבלה את סמי בחמימות ובאהבה רבה וסמי-שמואל אמר: “כאן אני מרגיש שחזרתי הבייתה אל משפחתי ואל עמי, תודה לכם!”
סוף.
