בס”ד
איש היער/ ערגה מיכאלי
רוני ילדה בכיתה ד, לפני שלושה שבועות עברה דירה עם משפחתה. באחת ההפסקות בבית הספר רוני שאלה את חברתה רעות אם היא רוצה לבוא ליער, רעות הסתכלה במבט מפוחד “איזה פחד! אבל זה מסוכן ביער, יכולים ללכוד אותך!” “מי?” שאלה רוני, ”איש היער המוזר” ענתה רעות. “טוב, את לא תביני, לא משנה” ורוני ביקשה שבכל זאת יפגשו ביער, ורעות הסכימה לא לפני שהוסיפה “אבל אל תגידי שלא הזהרתי אותך!” והם הזדרזו לכיתה כדי שלא יאחרו לשיעור. רוני לא הקשיבה בשיעור ורק חשבה על ”איש היער המוזר”, בצהרים רוני הלכה ליער ופגשה שם את רעות, הם דיברו וצחקו לפתע רעות רואה את ”איש היער המוזר” וצעקה “אמאל’ה!!!” ואמרה בזריזות ובפחד לרוני “בואי מהר!!!” רוני נבהלה ורצה לכיוון היציאה מהיער.
למחרת, רוני רצתה לברר את העניין של ” איש היער המוזר” ושאלה את חברותיה אם שמעו עליו. שולמית אמרה שיש לו שינים גדולות ויסכה אמרה יש לו גיבנת ושלווה אמרה פעם אחת הוא לקח לי את הכדור והרס אותו. ורוני חשבה לעצמה שזה מוזר ושהיא חייבת להבין אם ממציאים עליו או שזה אמיתי. בתום הלימודים, רוני שאלה את רעות “רעות, את אמיצה?” רעות אמרה לה בביטחון “ברור!” “יופי” חייכה אליה רוני ואמרה “אז תבואי איתי היום עוד פעם ליער. אני חייבת לגלות מי זה האיש הזה” “אבל אני מפחדת” אמרה רעות, ,תראי רעות, ענתה לה רוני, “תבואי איתי כי גם אני קצת מפחדת. וכשתפחדי תצבטי אותי ונברח יחד. בסדר? זה יהיה הסימן שלנו. אולי זה יפתיע אותנו ונגלה משהו שלא ידענו” ורעות הסכימה.
אחה”צ רוני ורעות נפגשו שוב, ורעות ניסתה לשכנע את רוני לוותר על הרעיון המוזר שלה, אבל רוני ממש הייתה נחושה בדעתה. רעות אמרה לה שזה כנראה בגלל שהיא חדשה, כי ילדים מהישוב בחיים לא היו מעזים לגשת ליער. בינתיים הם התקדמו צמודות זו לזו, עד שלפתע ראו מרחוק את האיש מתכופף על ברכיו והם התקדמו לעברו לאט ובשקט בלי לדבר והלב שלהן פעם בחזקה. רעות אחזה בחזקה בידה של רוני. וככל שהן מתקרבות ידה מתהדקת חזק יותר על ידה של רוני. לפתע הרים האיש את ראשו, רוני ורעות נעמדו מבוהלות במקום. “שלום, באתן לטייל? או שאתן רוצות לאסוף פטריות?” “הממ.. הה… לאסוף פטריות?” השיבה רוני, “כן, זה מה שאני עושה, אז למה באתן?” שאל האיש. “כן,לטייל, זה מה שאתה עושה פה? אוסף פטריות? ומה תעשה עם זה?” “סיפור ארוך, אבל אספר לכן ואולי תעזרו לי” , “כ..כ.. כן, נשמח לעזור”, העזה רעות לענות. ורוני הביטה אליה וחייכה, כי כנראה שהפחד נעלם. “יש לי שכנה בשם ציפורה, שתמיד אחרי הגשם הייתה מגיעה ללקט ביער פטריות, והייתה קוראת לי לפני כדי שאלווה אותה ואעזור לה ואחרי זה הייתה מכינה לנו מרק פטריות עשיר וטעים. למרות שלא כל כך אהבתי פטריות, אכלתי כי רציתי לשמח אותה. “אז איפה היא?” שאלה רעות בסקרנות. “היא עברה תאונת דרכים לפני 4 שנים, ומאז קשה לה,יש פה סלעים. אז אני מקפיד תמיד לבוא וללקט בשבילה”. רוני אמרה לאיש שזה יפה מצידו. “אתן רוצות לעזור לי ללכת אליה? אולי תטעמו גם מהמרק שלה.” “כן, נשמח!” השיבו בהתלהבות. והן עזרו לו לאסוף את הפטריות וצעדו יחד לביתה של גברת ציפורה. בדרך רעות חשבה בליבה כמה שהיא מתביישת שהיא סיפרה על האיש דברים כאלה רעים, כי הוא בכלל אדם טוב. ואמרה לרוני בשקט, תודה! וחייכה חיוך מבויש.
