שלום קוראים לי נועה ואני אספר על המשפחה שלי.
ביום הראשון של החופש הגדול אבא ואמא הכריזו שאנחנו נוסעים לירדן ןלעשות קמפינג ושנישאר שם שבוע שלם.
“לא, לא בא לי, אני לא אוהבת לישון בטבע” אמרה אחותי ענת.
“נביא מזרונים ונישן באוהל” אמר אבא. “אבל יש חרקים והכי גרוע, לא נוכל להתקלח” אמרה ענת.
“נביא שמפו ומרכך ונתקלח במי הירדן, חוץ מזה, את לא אוהבת כלום.” אמרתי לענת.
“היי יש מלא דברים שאני אוהבת, כמו למשל להיות עם חברות ולראות הארי פוטר ועוד מלא דברים” אמרה ענת.
“טוב כשנגיע את כבר תראי שיהיה כיף חיים” אמרה אמא ןענת.
“ואת תראי שלא יהיה כיף” אמרה ענת לאמא.
“נמאס לי, אני הולכת לארוז מזוודה” אמרתי.
ארזתי לי במזוודה 7 חולצות 7 חצאיות 7 מכנסיים פידג’מה וכמובן בגד ים.
אכלנו ארוחת ערב, ענת כמובן היתה עצבנית אך אני ואחי הקטן היינו שמחים והתרגשנו לקראת הקמפינג.
“אמא אפשר להביא מצופים? אני עדיין לא יודע לשחות” שאל עידו.
“ואני נביאה אבובים כדי שאוכל להשתזף במים” אמרתי.
“אני מביאה מחשב כדי שאוכל לראות ספרים של הארי פוטר” אמרה ענת.
“למה מחשב? אנחנו נוסעים לטבע כדי להיות בילד ולהנות במים” אמרתי.
נועה, זה שאת אוהבת את הטבע, לא אומר שאני אוהבת אותו כמוך. אז די כבר!”
“אבא מתי יוצאים?” שאלתי
“ביום ראשון” אמר אבא
“יש עוד יומיים לחכות” אמר עידו בצהלה.
בשבת כולם היו מלאי התרגשות ושמחה לקראת החוויה, חוץ מענת.
אבל אני ועידו שכנענו אותה לפחות שתיכנס למי הירדן.
והנה הגיע מוצאי שבת, מחר בבוקר אנחנו נוסעים.
“יש יש היום יוצאים” צעקתי בשמחה.
“אוף אוף היום יוצאים” רטנה ענת.
“די הכלל יהיה בסדר, כולנו נהנה ביחד” אמרה אמא.
“יוצאים? ארזנו הכל? ” שאל אבא?
“כן כן בואו ניסע כבר” אמר עידו.
נסענו נסיעה לא כל כך ארוכה והגענו לירדן.
“כמה יפה פה, אפשר להיכנס למים?” שאלתי.
“רגע, צריך להקים את האוהל” אמר אבא.
“טוב אתם צודקים, אני יותר מדי מתלהבת.. אבא לעזור לך להקים את האוהל?
“כן” אמר אבא.
אני ואבא גמרנו להקים את האוהל. וענת אמרה “די אני לא יכולה אני מתגעגעת לבית”.
“בואי נעשה הסכם שאם את תהיי רגועה בחופשה אז אני ואת נלך ליום כיף על חשבוני”.”נועה את האחות הכי טובה בעולם!” אמרה ענת
ענת הצליחה לעמוד בהסכם והיתה חופשה הכי טובה בעולם!
