שלום, קוראים לי יואב אני בן 11 ואני בכיתה ג. מאז שהייתי קטן אהבתי הרפתקאות, תמיד קראתי ספרים מרתקים על נסיעות ברחבי העולם ותמיד דוד שלי משה היה מספר לי סיפורים על הרפתקאות מטורפות שהוא עבר בעצמו. גם היו לו המון חפצים מרחבי העולם ולכל חפץ סיפור מרתק משלו.
ביום הולדת שלי דוד משה בא לחגוג איתי ועם משפחתי את המאורע. כשראיתי אותו שמחתי כל כך כי לא ראיתי אותו חודשיים. הוא טייל בדרום אפריקה ולא יצר איתנו קשר לאורך כל הזמן הזה. ציפיתי לראות אותו כי מאוד רציתי לשמוע על ההרפתקה שהוא עבר, והייתה לי תחושה שהסיפור הפעם מרתק.
אחרי שחגגנו כמו שצריך ונהנו. שאלתי אותו: “לאן נעלמת דוד אריה ולמה לא התקשרת אלינו?” דוד אריה צחק ואמר לי: “בוא יואבי ואספר לך איזה חוויות עברתי”. בהתחלה דוד אריה סיפר לי על הנופים המרהיבים, על החופים היפים ועל היערות הפראיים. הוא גם סיפר לי האריות והנמרים שמסתובבים ברחובות ועל הסכנות שיש שם והוא ציין שבתחילת המסע הוא נתקל באריה מיוחד ביופיו ובמינו, לבן כשלג והוא נתן לו לאכול וליטף אותו. ואז שאלתי אותו: “ואיפה החלק המעניין והמיוחד בסיפור?” הוא ענה לי: “יואבי, אני לא בטוח שאתה רוצה לשמוע את זה, זה כנראה יפחיד אותך קצת” חשבתי מעט והאמת היא שגם חששתי, אבל בסוף אמרתי לו שהסקרנות גוברת עליי ושהוא חייב לספר לי מה קרה לו בהרפתקה הזו. נשמתי עמוק והתכוננתי נפשית לסיפור.
זה התחיל כך: “באחד מן הימים החלטתי לצאת למסע בן שבוע ימים ביערות הפראיים של דרום אפריקה. נערכתי היטב לטיול הזה, לקחתי איתי תרמיל שהיה בו מזון, מים, פנס ועוד כמה דברים חיוניים. ביום הראשון מזג האוויר היה מצוין, ראיתי מלא חיות שלא חשבתי שאפגוש מקרוב, לקראת הערב רציתי למצוא מקום להתמקם בו לפי שיחשיך, מצאתי מקום מופלא שאפשר לראות את הכוכבים בשמיים ונשכבתי לנוח. בבוקר אני פותח את עיניי ומוצא את עצמי באוהל אינדיאני יחסית מפואר, די נלחצתי ולא הבנתי איך הגעתי לשם. תמיד ידעתי שאני מדבר מתוך שינה אבל לא חשבתי שאמצא את עצמי במקום אחר בבוקר.
החלטתי לקום, התרמיל היה מונח לידי ולפתע נכנס אינדיאני לאוהל, גבוהה ורזה עם חצאית מנוצות ומלא קעקועים מגניבים. הוא החזיק חנית בידו ובאותו הרגע נלחצתי. ניסיתי להודות לו על האירוח ולצאת. כשצעדתי ליציאה מהאוהל הוא עצר אותי, תפס אותי ביד הוציא אותי לרחבה ענקית בקרחת היער וקרא לכל השבט שלו בצעקות, בתוך כמה שניות התאספו סביבי עשרות אינדיאנים והתחילו לשיר, לרקוד ולהדליק מדורות. הייתי נבוך למען האמת, ניסיתי לרצות אותם עם ריקוד קטן וכשניסיתי ללכת לא נתנו לי, הכניסו אותי בחזרה לאוהל בו ישנתי והציבו שני שומרים להשגיח עליי, ניסיתי לתקשר איתם בכל דרך אך לא הבינו ממני מילה. בלילה לא נרדמתי, חששתי מאוד. לפתע נזכרתי שיש לי בתיק 2 חצי הרדמה, חיכיתי לרגע המתאים והרדמתי את שני השומרים עם החיצים, התחלתי לרוץ מבוהל ומפוחד ובכלל לא ידעתי איפה אני ממוקם. לפתע ראיתי את האריה שנתקלתי בו בתחילת המסע, הוא שוב התקרב אליי, לפי דעתי הוא זיהה את מצוקתי ופשוט הוביל אותי ליציאה מהיער הפראי.”
וואו דוד משה, איזה סיפור מרתק אני לא מאמין שיצאת מזה בשלום, יש לך מזל גדול!
דוד משה אמר לי:” יואבי שתדע שתמיד חשוב להצטייד בחיצי הרדמה”
