מאת: אחינעם ו3
בית ספר: יהודה הלוי
שלום קוראים לי נדב, ואני בן 11 נולדתי ב1990, אני לומד בבית הספר בחולון. התחביבים שלי הם: לקרוא, לשחק במחשב, לשחק כדורסל, אני מתאמן בקראטה, ואני אוהב לעזור לאנשים אחרים. אני רוצה לספר לכם מה קרה לי יום אחד בספטמבר, יצאתי לשחק כדורסל ובדרך למגרש ראיתי דבר מוזר מאוד, ראיתי את הכדור סל שלי מתעופף לעבר מערה שאף פעם לא ראיתי בעבר. אני לא רציתי להיכנס למערה לבד אז קראתי לחברתי שלומית ושנינו נכנסנו למערה עם פנסים והתקדמנו בתוך המערה, ראינו יציאה החוצה אז יצאנו. וגילנו שאנחנו בארץ אחרת. היינו בארצות הברית בנוי יורק ליד הנמל. ראינו שתי מגדלי ענק, שמאוחר יותר גילנו שהשם שלהם הם מגדלי התאומים, אני ושלומית התפעלנו מהגודל של שני הבניינים הענקים שהיו בהם לפחות מאה קומות ויותר. חשבנו איזה נוף יש למעלה-בטוח רואים את כל מנהטן, שלומית ידעה לדבר אנגלית. והיא בקשה מהשומר להיכנס לבניין, השומר הסכים לנו להיכנס ועלינו למעלה, השומר אמר לנו שבקומה מאה ושבע ובקומה העליונה יש תצפית ומסעדה מעולה הנקראת “חלונות העולם” שלומית אמרה לו תודה ועלינו לקומה מאה ושבע. שלומית ואני התבאסנו שאין לנו כסף אמריקאי (דולרים). הכנסתי את ידי לכיס המכנסיים שלי, כמו שאני עושה כשאני מבואס, והרגשתי ארנק שלא היה שם כשיצאתי מהבית. פתחתי את הארנק וגיליתי דולרים, היו שם שש מאות דולר. הראתי לשלומית את הכסף והיא שמחה, ואמרה איזה מגניב אני חושבת שהמערה שלחה לנו את הכסף. אני צחקתי. ואמרתי אין מצב ממתי מערות מחלקות כסף? שלומית אמרה זאת מערה מיוחדת . אחרת איך אנחנו בארצות הברית בניו יורק? אמרתי צודקת . בואי לאכול אני ממש רעב. את גם רעבה? שאלתי את שלומית, היא ענתה לי כן אנחנו עדין היינו במעלית וחשבנו מה יקרה אם אנחנו נספר על ההרפתקה שלנו יחד. מה יגידו עלינו שאנחנו מוזרים. הגענו לקומה מאה ושבע. ואנחנו רואים נוף מדהים מהחלונות הגבוהים, השם של המקום מתאים לו מאוד. אנחנו מחפשים את המסעדה בקומה הגבוהה ואחרי כמה דקות מצאנו את המסעדה, וביקשנו להזמין מהתפריט שהיו בו הרבה סוגי אוכל ושתיה: יש קולה, מיץ תפוזים, אייס קפה, תה… יש פיצה, מרקים, צ’יפס, סלטים… יש גם מנות אחרונות: פאי, עוגת גבינה, עוגת שוקולד, גלידה…
ראינו גם שני אנשים שלבשו שחור ודיברו בשקט. היה נראה שהם מתכננים משהו גדול. כשהתקרבנו אליהם שמענו שהם מדברים על תוכנית של חבריהם. הם דיברו על חטיפת מטוסים ועל להטיס את המטוסים לתוך מגדל… הם ראו שאנחנו מסתכלים עליהם והם התעצבנו ואמרו לנו ” Get out of here please ” (תלכו מפה בבקשה ) אנחנו אמרנו להם ” Okay” (אוקיי) והלכנו משם מהר ככול שרגלינו יכלו לשאת אותנו . ירדנו ואמרנו לשומר תודה רבה והלכנו לחפש את המערה ואז שלומית נזכרה שיצאנו בBattery Park” ” (פארק הסוללות) שאלנו מישהו איפה זה Battery Park” ” והאיש ענה לנו… מצאנו את המערה שלנו וחזרנו לחולון.
אחרי שלושה ימים שמענו במקרה רדיו ודיברו שם על שתי מטוסים עם הרבה דלק שנחטפו על ידי ארגון טרור אל קאעידה והוטסו אל מגדלי התאומים, הדלק שהיה במטוסים גרמו להצתה שהחלישה את שלד הפלדה של הבניינים וגרם להתמוטטות הבניינים. אני ושלומית הינו המומים מזה שהיינו ושמענו שני חברים באל קאעידה מדברים על הפיגוע שם לפני שלושה ימים, החלטנו ביחד לא לספר על המערה “שלנו” לאף אחד
