פעם היה ילד שקראו לו יואב. ליואב היה לב רחב והוא אהב לעזור לכל החברים שלו. יואב אהב במיוחד לבקר חולים.
אבל בלימודים היה ליואב קשה. הוא לא הצליח לקרוא את כל הסיפור עד הסוף ובטח שלא לענות על השאלות שהמורה שאלה. הוא חשב על דברים אחרים במקום על הלימודים. מרוב שהיה לו קשה הוא לא האמין בעצמו. הוא חשב שהוא לא מסוגל.
יואב הרגיש שהוא לא מבין דבר. הוא ניסה וניסה אך לא הצליח.
המורה אמרה ליואב: “אני מאמינה בך” אבל הוא לא האמין בעצמו. יום אחד היה לו מבחן והוא ממש חשש. הוא ענה תשובות ומחק אותן, הוא לא האמין שהוא יודע את התשובות ובחר להעתיק מחבר. כשקיבל את המבחן הוא הרגיש שוב את אותה ההרגשה. אבל אז כשהוא בדק את התשובות עם חבר שקיבל ציון טוב מאוד הסתבר שהתשובות של יואב, אלו שהוא מחק, היו נכונות. המורה ששמה לב למתרחש, נגשה ליואב ואמרה לו: “אני בטוחה שאתה תצליח. אני אתן לך הזדמנות נוספת”.
יואב בכה, כי הוא לא ידע איך בכלל להתחיל ללמוד למבחן. והוא מאוד רצה להצליח.
המנהלת ראתה אותו והזמינה אותו למשרד שלה.
שאלה אותו: “יואב מה קרה לך”?
ענה לה יואב: “אני לא מבין כלום! אני טיפש”.
אמרה לו המנהלת: “אתה ילד חכם!” , “אתה צריך להאמין בעצמך”.
המנהלת המשיכה: “תתחיל ללמוד את מה שאתה אוהב. כל יום תקרא סיפור. תהנה מהסיפור. כשקוראים בשמחה ונהנים גם מבינים.”
יואב חזר הביתה. הוא הקשיב למורה שלו וגם למנהלת. יחד עם אמא התחיל לקרוא סיפור.
יואב נהנה וכל כך שמח כי הוא אהב את הסיפור. הוא אפילו דמיין את הדמויות ורצה להיכנס לתוך הספר בעצמו. לקרוא סיפור עם אמא זו בכלל חווייה.
הוא שיתף את המורה שהבין את כל הסיפור שקרא. המורה נתנה לו הזדמנות גם בכיתה ויואב- הצליח! הוא קיבל 100 במבחן. כולם שמחו עם יואב.
החברים עודדו אותן ואמרו לו: “אתה חכם ונבון” והוא אמר “תודה”.
מאז יואב מאמין שהוא מסוגל (100 הוא כבר קיבל!) והוא גם הבין שכדי להמשיך להצליח צריך ללמוד, לתרגל ולהתקדם בכל יום.
יואב הבין שכשלומדים בשמחה גם מבינים וגם מצליחים.
