הגילוי המדהים

“ילדים אל תטריחו את דודה חנה יותר מדי, היא אישה מבוגרת” אמרה אמא.
“בסדר, נשתדל” הבטחנו לאמא . אמא הביאה לי ולאחיי, בת שבע ואביב את
המזוודות ונתנה לכל אחד נשיקה על המצח. אבא חיבק כל אחד ואמא והוא
נסעו.
שמי עמית, אני בן עשר וחצי מירושלים. ההורים שלי, נסעו לצימר. אנחנו
נשארים אצל דודה חנה דודה של אמא שלי.
אחרי הצהריים יצאנו לבלות עם דודה חנה, היה כיף ברמות ואכלנו ארוחת
ערב במסעדה. בלילה די מהר נרדמתי. אבל לאחר כמה זמן התעוררתי. ברגע
הראשון חשבתי שבוקר אבל גילתי בשעוני שעכשיו שתים וחצי בלילה. הייתי
צמא . קמתי מהמיטה והתחלתי ללכת למטבח. בדרך שמתי לב שיש דלת
זכוכית ליד המטבח. אף פעם לא שמתי לב לזה וכפי שאתם מנחשים מיד
הסתקרנתי. מי יודע מה יש שם? פתחתי בעדינות את הדלת כדי שאף אחד
לא יתעורר. וענני אבק קיבלו אותי. היתה שם רק ספריה ישנה. פתחתי אותה.
לקחתי כיסא ועליתי עליו. ניסיתי להוציא ספר. “אי” זעקתי בשקט כי ערמה
של ספרים נפלה על ראשי הדואב. לפתע ראיתי שמאחד הספרים נפל נייר.
מיד עזבתי את הספרים כי סקרנותי תקפה אותי.הנייר ביצע פעלול מרשים
ונחת מתחת לשולחן ותפסתי את הנייר, הספרים נחתו ברעש גדול על
הרצפה. ולשמחתי אף אחד לא התעורר. על הדף היתה תמונה דהויה של
נערה ואיש. היה שם גם כתב דהוי וזה מה שהיה כתוב שם:
אבא,
אני חייבת לעזוב את הבי …
וזהו כאן זה נגמר, כנראה שזה נקרע או משהו כי המילה נקטעה. לפי הבנתי
היה כתוב שם ‘אבא, אני חייבת לעזוב את הבית’. כבר לא הייתי צמא הייתי
אך ורק מסוקרן. שמתי את המכתב בתוך הציפית של הכרית ולא הצלחתי
להרדם בגלל המכתב. המון שאלות התרוצצו בראשי:
מי הילדה בתמונה?
למה היא חייבת לעזוב את הבית שלה?
ולמה זה נמצא אצל הדודה חנה?
בסוף נרדמתי.
למחרת בערב לפני השינה התלבטתי אם להראות לדודה חנה או לא… כדאי!
לא כדאי! אבל החלטתי לשתף. בת שבע ואביב כבר ישנו, אמרתי לדודה חנה:
“הממ יש לי משהו להראות לך” “כן” אמרה. “אני רוצה שתבואי איתי לחדר”
אמרתי. “בטח” ענתה וקמה מהספה. לקחתי את התמונה אל בין כפות ידי
ופתחתי את התמונה מול עיניה. היא הסתכלה בתמונה והחלה לבכות “זו
אמי ז”ל” והמשיכה להתייפח. רצתי להביא לה כוס מים ואחרי שהיא נרגעה
היא סיפרה: כשאמי היתה בת 9 אימה נפטרה ממחלה פתאומית. בהתחלה
אביה היה לצידה מנחם אותה ומפנק אותה. היא היתה גרה ברוסיה והיתה
בבית ספר לא ערכי ולא של יהודים. יום אחד הגיעה אליהם מורה יהודיה
שבסתר לימדה אותם על היהדות ועל ארץ ישראל. היא גם שיכנעה אותם
לרצות לעלות לארץ. בכיתה ז היא רצתה ממש לעלות לארץ ואמרה לאביה:
אבא אני רוצה ששנינו נעלה לארץ. אבא שלה לא הסכים וכעס שטוב ברוסיה
ושהיא כפוית טובה למולדת. כל יום ניסתה לשכנע אותו, והוא לא הסכים
הרבה זמן. התלקחה ביניהם מריבה גדולה. בכיתה י”א היא הצליחה לחצות
את מסך הברזל ועלתה לארץ.
“היה לזה סוף טוב?” אני שואל. “כן” היא עונה ואומרת שהוא עלה לארץ והם
השלימו.
“לילה טוב” היא אמרה וכיבתה את האור.
נרדמתי וחלמתי שאני פוגש את הגיבורה של הסיפור והיא מספרת לי איך
הצליחה להתמודד בלי אמא ואבא….