שלום שמי יהודה ואני בן 15 ובכיתה ט.
הסיפור שלי ארע לפני 6 שנים כשהייתי בן 7.
גרנו בארץ טורקיה בעיר איסטנבול.
הינו משפחה בת 5 נפשות אני ושני אחיי: רועי וגבריאל שהם היו תאומים ובני 9.
למדתי בבית ספר טורקי, הייתי תלמיד טוב והייתי חביב על כולם.
אף אחד לא ידע שאני יהודי כי השם שלי בטורקיה היה “טארק” וזה היה שם בדוי לא שמי האמיתי.
ביום ההולדת שלי סבי הביא לי כיפה שהייתה של סבא רבה שלו שמחתי מאוד והודיתי לסבי.
ובטעות הכיפה שלי נפלה לתוך התיק שלי למחרת קמתי סידרתי את תיקי והלכתי לבית ספרי.
חבר שלי בשם אחמד דיבר איתי פתחתי את תיקי ואחמד ראה את הכיפה שסבי הביא לי.
אחמד צעק “יש פה יהודי יש פה יהודי”.
נבהלתי מאוד וברחתי מהבית ספר.
סיפרתי לאימי שגילו שאנחנו יהודים והיא סיפרה לי שהיא יודעת על זה וכבר המידע הועבר לשלטונות.
היא ענתה לי שעלינו לברוח כמה שיותר מהר .
למחרת אני ואחיי לא הלכנו לבית ספר.
ההורים שלי ארגנו מזוודות וקבעו שנפליג באוניה ולא דרך מטוס כי זה עלול להיות מסובך יותר.
הרגשתי אשם שכל זה קרה בגללי אבל אמא שלי אמרה לי שגם ככה תכננו לעלות לארץ ישראל.
היא גם סיפרה לי שאנחנו מפליגים באוניה שיש בתוכה הרבה אוכל וזו הפלגה חשאית.
אף אחד לא יודע שאנחנו היינו על האונייה הזו.
בזמן ששטח האונייה היה ריק התגנבנו בחשאי לבטן האונייה התחבאנו מאחורי ערימת חציר הרגשתי נורא .
שמענו קולות והבנו שמתחילים בהפלגה.
היה לי בחילה כול 20 ימים של הפלגה אז אבא שלי היה לוקח אותי ואת אחיי בשקט בלילה לנשום אוויר.
כמעט תפס אותנו רב החובל ביום 15 שעשה סיור באונייה עצרנו את נשמתנו ותקבצנו מאחורי ערמת החציר.
ביום האחרון כולנו מאוד התרגשנו.
שאלתי את אמא שלי איך נצא מאונייה ארי רב החובל יתפוס אתנו? אמי אמרה לי ש אבא שלי תחננן תוכנית.
בערב כבר ראינו יבשה היה עבירה שמחה.
בשתים בלילה הגענו לארץ ישראל אבל היה בעיה אחת איך נאיצה מהאונייה מי בלי שיתפסו אותנו.
אבי אמר שנקפוץ מחלונות של האונייה ונשחה לחוף הסכמנו כולה כי ידענו לשחות טוב.
קפצנו הצלחנו לשחות עד החוף אבא שלי נישק את האדמה וכך גם אנחנו.
אבא שלי שכר דירה בתל אביב ותחיל לעבוד בתור עובד בחנות.
וכך נגמר סיפורי.
