בעיר כפר סבא גר ילד ושמו דן.
דן, בן 4 לומד בגן תות שנמצא לא רחוק מהבית שלו.
דן, מתוק כמו הממתקים שהוא אוהב לזלול למשל: שוקולד, גומי, סוכריות וכו’.
הבעיה היא שהוא לא אוהב לצחצח שיניים.
כל פעם שאמא שלו קוראת לו לצחצח, הוא מתחבא במקומות שונים בבית ולא משמיע הגה. דן לא אוהב מברשות שיניים, לא אוהב את הטעם של משחות שיניים ולא אוהב לבזבז זמן בציחצוח.
ערב אחד, כשדן התחבא מאחורי הספה לאמא, הוא נרדם וחלם חלום.
בחלום, דן היה בעולם מתוק. על העצים גדלו מסטיקים וקרמבו. בשמיים, ריחפו עננים מלאים בטיפות קולה והבתים היו עשויים מבצק סוכר בשלל צבעים. במקום אנשים ברחובות, היו מפלצות ולמפלצות היו שיניים גדולות וצהובות.
השיניים של המפלצות, גם לא היו נקיות והן חיפשו ילדים קטנים עם שיניים מלוכלכות כמו שלהן. פתאום, הבחינו בדן ורצו לבדוק מה מצב השיניים.
הן התחילו לרדוף אחריו עם ידיים מושטות קדימה כדי לתפוס אותו.
דן רץ ורץ וניסה לברוח הכי מהר מהמפלצות.
על הרצפה שהיתה עשויה מצמר גפן מתוק, היו שפופרות של משחות שיניים ענקיות.
דן הצליח לדלג מעל השפופרות אבל המפלצות, נתקלו בשפופרות ונפלו לרצפה המתוקה. כל מפלצת הרימה שפופרת והחלה לירות את המשחה שבתוכה. המשחה היתה עשויה מטופי דביק וורוד.
עברו כמה דקות של ריצה והתנשפויות ואחת המשחות, פגעה ברגל של דן ודן נתקע ונדבק במקום.
המפלצות התקרבו לאט לאט לדן ודן ניסה להיחלץ מהטופי הדביק. דן אכל מהטופי וזלל וזלל ופתאום ראה שהמפלצות ממש קרובות אליו והן לוחשות משהו שלא הצליח לשמוע. הן המשיכו ללחוש וללחוש עד ששמע מה הן אמרו: “דן דנדוני, קום לצחצח את השיניים שלך, דן דנדוני, קום לצחצח את השיניים שלך.” כשדן הסתכל על המפלצות, פתאום הוא זיהה מישהי מאד מוכרת בין המפלצות המפחידות- אמא שלו. דן התעורר והבין שהכל היה חלום מתוק וגם קצת מפחיד.
הוא חיבק את אמא וסיפר לה על החלום, בזמן שציחצח שיניים.
שניהם צחקו וצחקו מהחלום הדמיוני ודן הלך לישון במיטתו.
למחרת, אחרי הגן, אמא הפתיעה אותו עם מתנה קטנה ועטופה.
דן פתח את העטיפה בהתרגשות וראה מברשת חדשה, כחולה ומנצנצת.
הוא כ”כ התלהב מהמברשת והרגיש שהיא מברשת מיוחדת. דן קרא לה “מברשת הקסמים”
כל בוקר וכל לילה, הקפיד לצחצח איתה את כל השיניים וגם את הלשון כי למרות שדן מאד אוהב ממתקים, הוא לא רצה שיניים גדולות וצהובות כמו המפלצות בחלום….
