הווה דן את האדם לכף זכות
שלום, קוראים לי יהודה נדב ואני בן 9. אני מתגורר בגבעת זאב ולומד בבית הספר אהבת ישראל בשכונת רמות בירושלים. אני רוצה לשתף אתכם במקרה שקרה לי לפני בערך שנה בתחילת שנת הלימודים של כיתה ג.
קמתי בבוקר והתכוננת לבית הספר. אמא שלי מיהרה מאוד ואמרה לי ולאחי הקטן שלא הספיקה להכין לנו סנדוויצ’ים. היא בקשה מאבא שלי שיעבור דרך המכולת לפני בית הספר ויקנה לנו לחמניות. שמחנו מאוד כי ידענו שנקבל גם ממתקים.
הלכתי עם אבא שלי למכולת סמוך בית הספר. אבי נתן לי כרטיס אשראי כדי שאקנה לי אוכל וחיכה באוטו עד שנסיים. במכולת ליד בית הספר שלנו חייבים להשאיר את הילקוטים מחוץ לחנות כי המוכרים אומרים שהילקוטים גדולים ולא ניתן לעבור איתם במעברים.
אני ואחי הורדנו את הילקוטים בכניסה למכולת ונכנסנו פנימה. בחרנו לחמניות ושוקו לכל אחד והגענו לקופה. שילמנו למוכר עם כרטיס האשראי ויצאנו. ניגשנו לילקוטים שהשארנו בחוץ ובאנו להכניס את הלחמניות והשוקו לתיקים.
מחוץ למכולת עמד אחד האחראים על החנות, הוא התבונן בנו וניגש אלינו בפרצוף כועס.
“מי קנה את הלחמניות והשוקו”? הוא שאל.
“אנחנו, זה בשבילי ובשביל אחי הקטן” ענינו.
המוכר אמר לנו במבט כועס: “גשו לשלם מיד”.
נבהלתי. לא רציתי לשלם עוד הפעם אבל פחדתי לענות לו. נכנסתי לחנות והחזרתי את המוצרים. יצאתי מהחנות והמוכר אמר לי: “לא עושים ככה, לא גונבים!”. רצתי בבכי לכיוון האוטו של אבא.
אבי נבהל מהבכי שלי ושאל: “מה קרה?”
עניתי לו שהמוכר רצה שנשלם עוד הפעם על המוצרים.
אבי יצא מהאוטו והלך איתי ועם אחי חזרה למכולת וניגש לאחראי.
“תסביר לי בבקשה למה ביקשת מבני לשלם שוב על הלחמניות והשוקו? ” שאל אותו.
האחראי ענה: ” הילד שלך לא שילם על המוצרים”!
אבי פנה אלי ושאל אותי שוב: “יהודה נדב – האם שילמת?”.
עניתי בלחש: “כן אבא, שילמתי”.
אבא ביקש: “תראה לי את הקבלה”.
“לא חשבתי שזה חשוב ולכן זרקתי אותה לפח” אמרתי.
“לאיזה פח?” שאל אבא.
הצבעתי לו על הפח הסמוך לקופה. הלכנו יחד לפח ואבא הוציא את החשבונית. הוא הסתכל על פרטי החשבונית והראה לאחראי.
“תראה, יש פה תשלום על לחמניות ושוקו עם מספר כרטיס האשראי שלי” אמר אבא.
האחראי האדים. “אני ממש מצטער” הוא אמר, לא ראיתי.
“אם אתה לא בטוח אל תאשים!” אמר אבא, “לא סתם אומרים הווה דן את האדם לכף זכות!”.
עמדתי ליד אבא וחייכתי. הרגשתי הקלה שכבר לא חושבים שאני גנב ושמחתי שאבא הצליח להוכיח למוכר והאחראי שאני ילד ישר.
ולכם אני אומר, גם אתם, דונו את חברכם לכף זכות כדי שלא יגרם להם צער רב.
