נעם הייתה באמצע משחק כדורסל במגרש הגדול שבמרכז הישוב שלה. בדיוק ברגע שעמדה לקלוע נשמע פיצוץ אדיר שהרעיד את המגרש. נעם נבהלה והתחילה לרוץ עם שאר הילדים לכיוון השיחים הצמודים למגרש, משם נשמע הפיצוץ. מרוב המולה של ילדים נעם לא יכלה לראות כלום. היא החליטה להתקרב אל המקום מצד אחר אך לצערה גם שם התקבצו אנשים סקרנים לבדוק מה בדיוק קרה וגם משם לא הצליחה לראות דבר.
נעם החליטה ללכת משם ופתאום קלטה מישהו משונה רץ לכיוון היער הגדול שבכניסה לישוב שלה. נעם ידעה שזה עלול להיות מסוכן אבל הסקרנות גברה עליה והיא החלה לעקוב אחריו . הוא עבר בדרך מפותלת ומוזרה שנועם לא הכירה. התחיל להחשיך ונעם רצתה לחזור הביתה אבל שוב סקרנותה ניצחה את המצב.. מרוב מחשבות נעם איבדה את האיש! “אוף” חשבה נעם בליבה וכמעט צעקה מתיסכול.
לפתע, הבחינה בחברתה שירה. נעם סיפרה לה במהירות על כל מה שקרה בדקות האחרונות ושירה לא ויתרה וגררה את נעם לחפש את האיש יחד. הם הלכו דרך השבילים המפותלים ששתיהן כלל לא הכירו. אבל האיש כנראה הספיק לברוח.
שירה ונעם חזרו כל אחת לביתה. אבא של נעם סיפר לה שאחרי הפיצוץ אחד השכנים נעלם ,ואחר כך נעלמו גם עוד חמישה אנשים. גם אימא שלה לא נמצאה ונעלמה לגמרי. אחותה התינוקת יעל שלא הבינה כלום חזרה לשחק בעניינה ,ונעם הרגישה איך הדמעות זולגות מעיניה .אבא שלה הוסיף שהפיצוץ היה רק הסחת דעת ובזמן הזה הוא חטף את האנשים מרחבי הישוב. כעבור זמן קצר החליטה נעם לחזור בחזרה ליער לבדה . בערב, כשאבא שלה לא הבחין, נעם יצאה דרך החלון הגדול בחדרה ורצה לכיוון היער. כשהגיעה, ראתה שני שבילים מוזרים, נעם בחרה באחד מהם וקיוותה שזאת הדרך הנכונה, בסופו של דבר הבינה שזהו השביל הלא נכון ולכן חזרה וצעדה לשביל השני.
צעקה נשמעה ברקע, והיא זיהתה קול מוכר. זה היה הקול של אמא שלה. היא שמעה אותו שוב ואחרי כמה רגעים נפסק והשקט חזר. נעם צעדה לכיוון ממנו נשמעה הצעקה שם הבחינה שממש מולה עומד בנין בעל כמה קומות. הכל היה שקט עכשיו. למרות הפחד נעם נכנסה פנימה.. לא תאמינו מה קרה- אמא של נעם הייתה בתוך הבניין! בחדר הראשון משמאל נועם ראתה אותה ורצה לחבק אותה. כשאמא שלה ראתה אותה היא קיבלה אומץ לנסות לברוח יחד עם נעם.
בדרך בחירה חזרה, בדיוק בתחילת שני השבילים המוזרים האלה, אותו איש בשחור נראה אבל הפעם הוא היה הרבה יותר קרוב אליהם ונעם יכלה אפילו לראות את הפרצוף שלו . האיש הקיף אותם והן לא יכלו לברוח לשום מקום. האיש איים עליהן ואמר שהוא יחטוף אותן או שהן צריכות לעזור לו לחטוף עוד אנשים ושהן לא יגלו לאף אחד.
נעם ואמה לא ידעו מה לעשות אבל בדיוק באותו רגע שירה נראתה מתקרבת אליהן ,שירה קראה לאיש להתקרב אליה. “בוא נראה אותך חוטף אותי” צעקה אליו שירה. האיש הסתכל עליהן מבולבל ,ואז שוב בשירה ,הוא התחיל לרוץ לכיוונה. בדיוק באותו הרגע הגיעו עוד כמה אנשים מכיוון הבניין והיה נראה שהאיש מתחיל לרעוד מפחד. אמנם הם היו חלשים ממנו אבל הם היו רבים והוא אחד. האיש ניבהל והתחיל לרוץ לעבר הישוב עצמו, לפתע הבין שהוא רץ לכיוון הלא נכון- הוא ידע שליד הבתים יש אנשים שיכולים להבחין בו ולספר לרודפים אחריו.. הוא הסתובב וראה שממילא אין לו לאן לברוח, ומרוב פחד הוא פשוט הרים ידיים ונכנע.
זה היה די מצחיק, נעם ושירה צחקו בלב שקט בשקט, הן ידעו שבטח עוד אנשים פה צוחקים בליבם. כשכולם חזרו לביתם (חוץ מהאיש בשחור ששמו הסתבר היה יואב והוא נכנס לכלא לשנים ארוכות)
ההורים של נעם הסכימו ששירה תישאר לישון אצל נעם .נעם ושירה לא הצליחו להירדם- הן היו כל כך גאות בעצמן שילדות בנות 11 בלבד הצליחו לתפוס פושע מסוכן כמעט לגמרי בעצמן. מרוב מחשבות בסוף הן נרדמו.
למחרת בבוקר ראש העיר קרא להן לטקס מיוחד בו הן קיבלו תעודת הצטיינות על כך שהן תפסו את יואב הפושע- הבנות היו מאושרות אך עייפות מכל מה שעבר עליהם!
