בת מצוה מיוחדת

שלום!
שמי מוריה אני בת 11 וחצי ומתגוררת  בעיר הקודש ירושלים.
משפחתי דלה עד מאד.
אמי מתפרנסת מעבודה בסופר-מרקט
ואבי ממכירת ירקות.
בעוד כחצי שנה תתקיים בת מצוותי
ועדיין אין לי אולם, שמלה, מאכלים ונגינה.
אני עצובה מכך מאד.
בכל יום אני חושבת: מה יהיה עם בת המצווה שלי?.
כל הזמן אמרו לי הורי: אל תדאגי, את זה תשאירי לנו!
אך בכל זאת דאגתי מאד.
כשבועיים לפני בת המצווה שלי  דאגתי עד מאד.
בהפסקה,  לא היה לי חשק לשחק עם חברותי אז הלכתי לצד
,לבדי, התיישבתי ובכיתי.
לאחר זמן קצר, שמה לב שירה, שאיני נמצאת.
שירה עזבה את המשחק והלכה לחפש אותי.
לאחר 5 דקות של חיפושים מצאה אותי שירה.
שאלה שירה: “מה קרה? למה את בצד?
השבתי לה: בעוד כשבועיים תתקיים בת מצוותי ועדיין
אין לי אולם, שמלה, מאכלים ונגינה.
אני מאד עצובה.
היום לא היה לי חשק לשחק אז הלכתי לצד”
אל דברי התלווה הצלצול.
בעוד אנו הולכות לכיתתנו,
שירה אומרת לי: אל תדאגי, אני אכין לך את הכל!
השבתי לה :”תודה רבה אך אין צורך”.
שירה שאלה שוב: “אולי בכל זאת”.
אני חוזרת על דברי:” תודה, אך אין צורך”.
דלת הכיתה קוטעת את שיחתנו.
בשיעור הלכה אני לא מרוכזת כלל וכלל.
כל השיעור אני חושבת: “מה שירה רצתה מהבת-מצווה שלי?
גם בשיעור תורה שלאחר מכן אני לא הייתי מרוכזת.
שאלה זאת העסיקה אותי מאד.
בסוף יום הלימודים  פניתי לעבר השער
שירה השיגה אותי ואמרה: “אני אעשה הכל בשביל
הבת-מצווה שלך, אך בקשה אחת יש לי: תגמרי את מסכת בבא-קמא
ובבת מצוותך נעשה עליה סיום”!
התרגשתי מאד והשבתי לה: “אם זה מה שאת רוצה אני אעשה”
אמרתי לה להתראות ונפרדתי ממנה.
כשהגעתי הביתה סיפרתי לאמי על שירה ועל דבריה
ואכן גם היא התרגשה למדי.
למחרת בבית-הספר אמרתי לה תודה ענקית בשם
כל משפחתנו.
שירה אמרה: “אין בעד מה , ומחר יחזירו
לי תשובה כל האנשים שעוזרים לי בהכנות
לבת מצוותך.”
שוב אמרתי לה תודה ענקית ולאחר מכן
נכנסנו לכיתה.
היום השתדלתי להיות יותר מרוכזת וכנראה הצלחתי.
בשיעור השלישי היה לנו מבחן וקבלתי בו…100.
בשיעורים הבאים גם כן הייתי מרוכזת.
חזרתי הביתה שמחה ומאושרת מהיכולת שלי.
הראיתי לאמי את מבחני ושמחה מאד כשגלתה את הציון.
לאחר שאכלתי את ארוחת הצהריים קבלתי טלפון.
עניתי,
גיליתי שמעבר לקו השני עומדת שירה.
שירה :”שלום זאת שירה, אני מדברת עם מוריה?”
מוריה:”כן”.
שירה: “כל האנשים שעוזרים לי בהכנות לבת-מצוותך החזירו לי תשובה.
מוריה: “באמת?”
שירה: “כן באמת”
מוריה: “ומה הם אמרו?”
שירה: “כולם יכולים”
מוריה: “תודה רבה, רק באיזה יום?”
שירה: “באיזה יום שאת יכולה”
מוריה: “לי נוח ביום שלישי”
שירה: “גם לי”
מוריה: “אז קבענו ליום שלישי?”
שירה: “כן, רק תזכרי לא ביום שלישי הבא אלא זה שאחריו”
מוריה: “כן אני זוכרת, תודה רבה!”
שירה: “על לא דבר”
מוריה: “להתראות”
שירה: “להתראות”.
ניתקתי את הטלפון,
וספרתי לאמי על כל מה שסיכמתי עם שירה.
אימי אמרה שמצידה זה בסדר גמור וכדאי שבינתים אשב ואכין דרשה.
הסכמתי לכך
ישבתי והכנתי דרשה ובתוכה כללתי תודות לכל מי שמתכוון לעזור לי בהכנות.
כעבור שבועיים התקיימה הבת מצווה שלי בבית הכנסת “היכל משה”
היה ממש ממש מרגש.
בהתחלה היו ריקודים,
לאחר מכן אכלנו.
האוכל היה ממש טעים.
את האוכל הכינה דודה של שירה(טבחית מעולה).
אחר כך דרשתי דרשה(בזמן זה אמי הזילה דמעות מרוב התרגשות).
בסוף היה שוב ריקודים.
לאחר הריקודים שבסוף קראתי לשירה ואמרתי לה שני דברים:
א. תודה ענקית! היה לי ממש כיף ומרגש!
ב. את הבת מצווה! את זו שקיימת מצווה גדולה ומיוחדת!
שירה הזילה דמעות ואמרה:” בבקשה!
את זו שזיכית אותי במצווה הזאת!
לאחר השיחה נפרדנו לשלום.