מתימן לישראל

ארץ רחוקה ושמה תימן בעיר צנעא התגוררו שני צדיקים ושמם: יוסף קאפח ואשתו ברכה קאפח.
כשהיה הרב בן 15 התחתן עם בת דודתו ברכה באותה תקופה בצנעא הייתה גזרה קשה גזרת היתומים. גזרה זו אמרה שמי שאין לו הורים חייב להתאסלם. לאחר  שהוריו וסבו נפטרו היה חייב הרב קאפח להתחתן כדי שלא ידעו המוסלמים שהוא יתום.
בבוקר אחד סגריר קם הרב קאפח ואמר “בארץ ישראל יש יותר בתי- כנסיות שמאפשרים ללמוד תורה, נלך לארץ ישראל. אף אחד לא יודע שנלך משום שאין לנו הורים סבא או סבתא “.
“טוב,  אז בוא נתחיל להתארגן” הסכימה הרבנית והתחילה להתארגן.
לקח הרב איתו את ספרי לימוד התורה ואת המזון והרבנית ארזה כמה חפצים.
עברה יממה נוספת וארוכה גמרו השניים להתארגן. למחרת הלבישו את שלושת ילדיהם ויצאו לדרך. כשיצאו הרב היה בגיל 35 והרבנית בגיל 31 לילדיהם קראו דוד, נעמי ,ויחיא.
 דוד נקרא על שם סבו, נעמי נקראה על שם סבתה ויחיא שנקרא על שם סבא רבא שגידל את הרב קאפח.
“את מוכנה?” שאל הרב לפני שיצאו לדרכם.
“כן, אני מוכנה” השיבה הרבנית.
“יופי, בואי נתחיל את המסע הארוך לארץ ישראל” שר בהתרגשות הרב.
התחילו הרב ,הרבנית ושלושת ילדיהם ללכת לכיוון הארץ. פתאום ראו שכמות מים לא תספיק עד שיגיעו לארץ ישראל.
 דאגו הרב ורבנית ,מה יעשו?
“אוי ואוי! לא יספקו המים עד לארץ הקודש, מה נעשה?” שאלה בצער הרבנית את בעלה.
“הכל לטובה, תאמיני בה’ יתברך” אמר הרב.
“אתה באמת צודק איך שכחתי?” לחשה הרבנית והתעודדה.
הגיעו השנים למצרים.
והנה נס פלאים נשארה אותה כמות מים. השקו את ילדיהם ושתו לרוויה.
שמחו השנים והודות לה’ יתברך.
לאחר שנחו קצת, המשיכו בדרך ופגשו נער.
“בן כמה אתה?” התענינו הרב והרבנית.
“אני בן 24 והייתי רוצה מאוד ללמוד תורה” השיב הנער.
“אולי תלמדו יחד , אני ונעמי נכין לכם ארוחה וגם שתיה בזמן שתלמדו את התנ”ך. כך גם תדעו יותר את התורה הקדושה וגם לא תהיו רעבים” הציעה הרבנית.
“בשמחה” אמר הנער.
“מה שמך?” שאל הרב.
“שמי אברהם על שם אברהם אבינו” השיב הנער אברהם.
“אולי הנך חפץ ללמוד נביאים או כתובים?” שאל הרב.
“בוא נתחיל ללמוד את חומש בראשית” השיב הנער אברהם.
אברהם  לבש מכנסים שחורים וחולצה לבנה שיערו הג’ינג’י התנופף ברוח וכיפתו השחורה נפלה מעט.
“טוב אז קדימה בוא נתחיל ללמוד” אמר הרב.
פתח הרב את חומש בראשית.למדו הנער אברהם והרב ואליהם הצטרפו הילדים דוד ויחיא. שקעו בלימוד תורה כל הלילה עד שסיימו את חומש בראשית
“רוצים עוד מזון?” שאלה הרבנית.
הילדים והנער היו שקועים בתוך הלימוד ולא הרגישו את הרעב. “לא, אנחנו לא רוצים” אמרו “כל כך מעניין ומסקרן שאנחנו לא יכולים להפסיק”.
כשעלה הבוקר  הודה הרב לנער שזיכה אותו ואת ילדיו בלימוד התורה הקדושה.
הרב והרבנית קפאח המשיכו את דרכם לארץ הקודש- ארץ ישראל יחד עם ילדיהם.
בדרך שאלה הרבנית “באיזה עיר בארץ אתה רוצה לגור?”
“תל אביב בגלל שזו עיר גדולה” השיב הרב.
“למה עיר גדולה?” שאלה הרבנית.
“בעיר גדולה יש הרבה בתי כנסיות אוכל תמיד למצוא לי מקום להתפלל ללמוד ולעבוד את ה’ יתברך” ענה הרב
“וגם תוכל לפגוש אנשים וללמוד איתם כמו שלמדנו עם הנער אברהם” הוסיף דוד
“ונוכל לקנות מצרכים להכין ארוחות טעימות” צהלה נעמי .
“ואז נוכל לתרום לאנשים מזון” אמרה הרבנית קפאח
הרבה חלומות וציפיות היו למשפחת קאפח בכניסתם לארץ ישראל שכבר ראו אותם באופק.

הפתק שנעלם

הפתק שנעלם   “אביה!!!!!” צעקה אפרת ” למה את מגיעה עכשיו עוד רגע והיינו נוסעים! ” “סליחה” אמרה אביה. אפרת הייתה המורה של אביה ,

להמשך קריאה »