לפני שנים רבות הייתה משפחה שהיו בה הרבה אחים ואחיות ולאח הבכור קראו דוד. דוד לא הצליח לראות טוב מהלוח של הכיתה, אז אמא שלו אמרה לו שהיא חושבת שהוא צריך משקפיים.
למחרת בבוקר דוד וכל שאר האחים והאחיות התעוררו והתארגנו לבית הספר. אמא של דוד לקחה אותו בבוקר לקנות משקפיים חדשים, ולכן דוד איחר לבית הספר. דוד הגיע לבית הספר עם המשקפיים החדשים.
כשדוד נכנס לכיתה באיחור, יוסי חברו של דוד צחק עליו בגלל המשקפיים. דוד היה מבויש מהדברים שיוסי אמר לו וחשב שכל החברים צוחקים בליבם בגלל המשקפיים החדשים. יוסי צחק בקול רם וכל הילדים בבית ספר שמעו את יוסי צוחק. דוד ממש התבייש מול כל החברים. דוד הלך לשולחן וישב במקומו.
בכל זמן בית הספר דוד ממש היה עצוב כי חברו יוסי צחק עליו מול כל הכיתה. כשהלימודים הסתיימו כל התלמידים חזרו לביתם ודוד חזר לביתו האהוב.
יום למחרת דוד ושאר האחים והאחיות שלו התעוררו, התארגנו והלכו לבית הספר. דוד נכנס לכיתה ויוסי אמר: “מה זה דוד אתה עוד פעם עם המשקפיים שלך? אתה נראה ממש חנון”. שוב דוד חשב שכל חבריו צוחקים בליבם ודוד ממש התבייש וישב במקומו.
דוד נכנס לביתו וסיפר לאימו מה קרה בבית הספר: “יוסי צחק עלי בגלל המשקפיים החדשים שקנית לי”. אימו של דוד אמרה: “אם לא כיף לך עם החברים, תמצא חברים חדשים”.
באותו יום כשיוסי חזר הביתה הוא ראה את אחיו הקטן והחמוד והיה המום, כי אחיו הקטן היה עם משקפיים. יוסי התבייש כי הוא צחק על דוד שיש לו משקפיים. יוסי פחד שיצחקו ככה על אחיו הקטן והחמוד.
אימו של יוסי שאלה האם המשקפיים יפים לאחיו הקטן והחמוד, ויוסי גמגם ואמר: “כן…”.
למחרת בבית הספר, המורה סיפרה סיפור על אהבת אדם. יוסי חשב בליבו שההתנהגות שלו לדוד לא הייתה יפה, ולכן הוא ביקש בשיעור סליחה על זה שהוא צחק שדוד היה עם משקפיים. דוד מיד סלח ליוסי חברו הטוב.
דוד חייך ליוסי ויוסי חייך לדוד והם התחבקו זה עם זה, והמורה ראתה שיוסי ביקש סליחה מכל הלב. בכל ההפסקות יוסי ודוד שיחקו יחד ונהנו עד עצם היום הזה.
