מבוא
קוראים לי גילי ואני גרה ברחוב שני במודיעין. אני לומדת בבית ספר דרכי יהודה בכיתה ג. אביגיל, עומר, נריה, נדב ואביב הם החברים הכי טובים שלי. אני מאוד אוהבת כדורגל ,ובבית הספר, שיעור החשבון זה השיעור האהוב עלי ביותר. אני גם בחוג לוליינות ושם אני לומדת קיפולי נייר וקיפולי בלונים. אמא שלי עלתה מבלארוס כשהייתה בת 17 ,ואבא שלי עלה ממולדובה בגיל 15. אבישי לומד בכיתה ט’ , ובזמן הפנוי הוא מספר את החברים שלו בגינה של הבית. בינה, אחות הבכורה של גילי, לומדת בכיתה י”ב וצפויה להתגייס לצה”ל. יהונתן, האח הקטן, הולך לגן טרום-טרום חובה והוא בן 3. מיכל, המחנכת של גילי ילדה לא מזמן, אז למורה המחליפה שלנו קוראים אלישבע דישי. בחופש הגדול האחרון, אני ומשפחתי טסנו לאיטליה. המאכל האהוב עלי הוא סושי. החלום שלי הוא לטוס לפריז
פרק שני שבו אספר לכם על קבוצת הכדורגל של גילי
אז כמו שהבנתם אני משחקת בקבוצת כדורגל שנקראת עירוני מודיעין. אני בתפקיד הקשר ואתם תופתעו לשמוע אבל, כל השחקניות בקבוצה שלי גדולות ממני בשנתיים לפחות. למאמן שלי קרואים דודו ולקפטנית קוראים סלה. אני מתאמנת בימי שני וחמישי, ובימי רביעי יש לי משחקים. בעונה הקודמת אני וקבוצתי לא הפסדנו אפילו פעם אחת. דרך אגב, אני בקבוצה של בנות עם רעל בעיניים לנצח את כולן ולהיות הכי טובות. באימון אנחנו בדרך כלל מתחילות בחימום. כולן מסתדרות במעגל ואחת מהבנות נעמדת באמצע המעגל. אנחנו צריכות להשלים 10 מסירות מבלי שהילדה במרכז המעגל תחטוף את הכדור. אחרי החימום, דודו מסביר את התרגיל הבא ואנחנו מבצעות את התרגיל. לאחר השלמת סדרת התרגילים, אנו מקפידות על שתיית מים. בשלב האחרון של האימון, דודו מחלק אותנו לשתי קבוצות , כל קבוצה לובשת גופיה בצבע אחר ואנחנו משחקות אחת נגד השנייה.
יום הכיף שלי עם אימא
בחופש חנוכה האחרון הלכנו אני והאימא ליום כיף בתל אביב. התחלנו את היום במוזיאון האשליות שנמצא בנמל תל אביב. כבר בכניסה הבנו שמחכה לנו הרפתקה מעניינת במיוחד. ראינו הרבה מיצגים מיוחדים שגורמים לאשליות מטורפות. אני אסביר לכם על האשליה שאהבתי ביותר. המיצג מורכב מקיר מראה שמאחוריה יש סולם. כאשר עומדים במקום שבו רק חצי מהגוף נצמד לקיר מראה, רואים השתקפות סימטרית של חצי מהגוף. אני נתקעתי עם אימא שלא הפסיקה לצלם, אבל בסוף יצאו תמונות מצחיקות שמעולם לא ראיתם כאלה. יצאנו מהמוזיאון ובמקרה פגשנו את הדודה שלי יאנה. דברנו, קשקשנו, הצטלמנו ופתאום תפסה אותנו אזעקה שהריצה אותנו למרחב המוגן. לאחר כל הבלגן הלכנו לאכול סושי מול הים. אחרי הסושי הלכנו לאכול קינוחים, כי איך אפשר בלי, וגם זה היה מול הים. לאחר מכן חזרנו הביתה בנסיעה במצב רוח מרומם, שרנו שירים וצחקנו מהחוויות שצברנו באותו היום. הגענו הביתה, הפצנו את השמועה והלכנו לקנות כמה משחקים וגם כמה בגדים כדי לסיים את היום בחוויית שופינג. לאחר השופינג, צפינו ביחד סרט ואחותי הגדולה התלוננה לאימא שלא זכתה בכזה יום כיף כשהייתה קטנה. אימי הזכירה לה שהיא כן קיבלה כזה יום כיף , היא פשוט לא זוכרת.
בערב אני ואימא נסענו לדוד שלי שהזמין אותנו לאכול מהסופגניות המיוחדות שקנה. אחי הקטן יהונתן אכל סופגנייה ואני כבר הייתי שבעה אז ויתרתי וגם אימי החליטה שזה כבר יותר מדי.
