היה זה באחד מימי הקיץ, יוסי סיים את הלימודים בשעה אחת לכיוון הבית.
בדרך כלל יוסי הולך עם חברים, אבל באותו היום הוא הלך לבד.
הייתה סיבה לכך, פרצה מריבה בין יוסי לחבריו.
יוסי השתעמם לו לבדו בדרך. הוא החליט להסתכל על סמלים של מכוניות, על ניסן, טויוטה ועוד.
עד שראה מכונית שהיה בתוכה תינוק.
בהתחלה הוא התעלם ואז הוא נעצר ואמר לעצמו ” תינוק לבד בחום שכזה , הוא עלול למות”
יוסי ניסה לפתוח את דלתות המכונית אך ללא הצלחה.
יוסי חשב ולא ידע מה לעשות “הביט לשמיים וצעק הקב”ה תעזור לי איך להציל את התינוק”
חשב יוסי… וחשב…הלך והסתובב סביב האוטו ולפתע צץ במוחו רעיון מבריק ” אני יודע , אני אזרוק על המכונית אבנים. אך אבנים שהיו סביבו היו קטנות ולפתע מתחת למכונית הייתה אבן גדולה הוא התכופף בזהירות והצליח לגעת בה ולהרים אותה.
הוא זרק את האבן על המכונית מקדימה , שלא חלילה לסכן את חיי התינוק אותו רצה להציל.
יוסי זרק את האבן ובוםםםםם חזק נשמע , אנשים שמעו זאת והחלו להגיע ועזרו ליוסי להוציא את התינוק.
בינתיים אנשים טובים אחרים הזעיקו את האמבולנס והמשטרה.
כוחות ההצלה שאלו ” מי הציל את התינוק? מי זה שראה את התינוק באוטו?”
כולם הצביעו על יוסי.
יוסי היה נבוך ,אבל שמח כל כך שראה את התינוק והצליח להצילו.
תוך כדי ההמולה, אבא של התינוק הגיע והחל לבכות וכל האנשים התנפלו עליו ואמרו לו אתה צריך להודות לה’ ששלח לך ילד צדיק שהציל לך את הילד. האבא ניגש ליוסי והודה לו מקרב לב.
יוסי הרגיש נבוך ובליבו מאוד שמח, כי הקב”ה זימן לו מצווה כזו חשובה של הצלת חיים.
