אלימות זאת דרך ללא טעם, היא לא מביאה אותך לשום דבר מועיל שיעזור לך בחיים. כמו שחברתי אומרת “מילים כואבות יותר ממכות”…
שלום, שמי קים חופני מכיתה ו2. הכול התחיל בשיעור חופשי של משחק כדורגל. כן, כן אני אוהבת לשחק כדורגל. הקבוצות שהוחלטו עם בנים נגד בנות. המורה היה עם הבנות, המשחק לא היה כזה ארוך למרות שזה היה שיעור אחד לפני האחרון. המורה הכריז על תחילת המשחק. שחקנו, כן, היו מלא צעקות ורמאויות.
כשיצאנו מהמגרש התחיל ויכוח על המנצחים במשחק. המורה הכריז על ניצחון טכני לבנות ואני וחברותי שמחנו וצעקנו: ” יש, יש ניצחנו!.
הבנים הסתכלו מהצד והתחילו לקנא. רוי יתקרב בפרצוף עצבני. וצעק לעברי: ” אתן לא באמת ניצחתן”. השבתי לו: ” אתה, לא יודע להפסיד בכבוד”!. חזרנו לכיתה עייפים. רוי התקרב אלי בפרצוף כעוס. חששתי כי זה היה נראה שיש לו “חשק” להרביץ לי. הוא פשוט דחף אותי וכך גם אני, ומשם החלו מכות… חברותי באו אלי ודאגו לי מאוד, הן החזיקו אותי ואמרו לי: “קים, את בסדר?, מי הוא בכלל!”. יצאתי מהכיתה עצבנית, הרגשתי שאני רוצה לשתף את אמי על מה שקרה, התקשרתי אליה וסיפרתי לה הכול. חזרתי לכיתה ובמוחי צץ רעיון, האם להחזיר לרוי ולהשפיל אותו מול כל הכיתה או לחכות לאמי… חשבתי לעצמי שאולי אחכה לה מאשר להחמיר את המצב. אמרתי לעצמי שאצא מהכיתה ואחכה לאמי בחוץ מאשר שכולם לא ישאלו אותי כול מיני שאלות מוזרות. ראיתי מין שמלה שחורה וראיתי שזאת אימא שלי, צעקתי: ” אימא, אימא !!”. והיא בחזרה אליי: ” קים, קים!!. את בסדר? איפה רוי?”. השבתי:” הוא בכיתה”. שמעתי קול. “קים חכי לי!!!”, זאת הייתה טל חברתי מהכיתה. היא דיברה עם אמי על מה שקרה. בזמן זה חשבתי מה יהיה מחר. הגעתי הביתה אחרי זמן רב. שכבתי לנוח אחרי “יום עמוס” ואמי לידי. היא אמרה לי “קים, מותק ספרי לי מה היה, המורה מרגלית רוצה לדעת איך הגעתם לאלימות שכזאת. כשתהיי מוכנה תתקשרי אליה ב וידאו”. כן, זה היה היום החופשי של המחנכת שלי יום שני. אחרי 10 דק בערך התקשרתי אל המורה שלי…. אחרי שסיפרתי לה מה קרה היא אמרה מין משפט שמצדיק הכול: “אלימות היא לא הדרך לפתרון, קים יקירתי. שמעתי את הצגת את הצד שלך אך לא את הצד של רוי. מחר בבוקר נקיים ברור בניך לבין רוי”. למחרת בבוקר באמצע השיעור המורה קראה לי ולרוי. נזכרתי במה שהיא אמרה לי אתמול ” מחר בבוקר נקיים ברור בינך לבין רוי”. היא קראה לנו לחדר מורים. הגענו אני ורוי התחלנו את הבירור. אני הצגתי את הצד שלי וכך רוי הציג את שלו…. אחרי זמן רב יצאנו והמורה השאירה אותי ואת רוי לבד. בדרך לכיתה אמרתי לו:” תראה, אני יודעת שאנחנו כרגע בריב אבל זה לא שווה את זה …”. והוא אמר לי בחזרה:” צודקת, זה לא שווה אנחנו אמורים להיות חברים ולא לריב”. היום אני ורוי מדברים ומשחקים, תאמינו לי לא היה כיף לוותר על כל זה. ואם לא היינו מדברים הסכסוך היה ממשיך…
יום הלימודים ניגמר, חזרתי הביתה עם חיוך על הפנים. זה היה עדיף מאשר כאב בגוף.[ בגלל מכות}. שמחתי לשתף.
