בזכותי
“יש מישהו בבית?” נשמעה צעקתה של גלי בחלל הבית. “איזה כיף” חשבה לעצמה גלי “אוכל לנגן קצת לפני שאני יוצאת”. גלי התישבה על המיטה, היא לבשה טייץ שחור וארוך, חצאית שחורה וחולצה אמריקאית. היא חלצה את נעלי הבלנסטון ולקחה לידיה את הגיטרה החדשה שלה. לפני כחודשיים כאשר גלי חגגה את יום הולדתה היא קיבלה מתנה מהוריה גיטרה אקוסטית חומה ומאז בכל יום – כאשר היתה חוזרת מבית הספר היתה מתישבת על המיטה ומנגנת במשך כשעה. היא כל כך נהנתה מנגינתה בגיטרה עד שלא שמה לב לזמן שחלף – וכך קרה גם היום. גלי חשבה שחלפה רק כרבע שעה אך כאשר היא הביטה במסך הטלפון שלה היא ראתה שהשעה כבר עשר דקות לחמש. היא חשבה לעצמה: “אוי לי! הייתי צריכה להגיע לסטודיו כבר לפני חמש דקות”. היא רצה במדרגות ותוך כדקה כבר היתה מחוץ לבית, היא רצה עד לסטודיו והגיעה אליו מתנשמת ומתנשפת. נותרו לה חמש דקות בלבד להחליף את בגדיה. לאחר שיצאה מתא ההלבשה ראתה את נועה ומעין. הן עמדו ודיברו. גלי לא שמעה מה אמרו, אבל היא שיערה שהן מדברות על איזשהו בית קפה. בכל יום שני לאחר שהיו מסיימות את החוג בסטודיו הן היו הולכות ביחד לאכול במקום כלשהו. גלי קינאה מאד במעין. עד לכיתה ט’ גלי ונועה היו חברות טובות, אבל בכיתה י’ הצטרפה לכיתתן מעין, בהתחלה גם גלי וגם נועה היו חברות טובות שלה ובכיתה י’ היו מכנים אותן “השלישייה” כי הן היו חברות מאד טובות, אולם נועה ומעין היו שכנות וגרו בשני בניינים סמוכים ובחופש – גם כאשר שלושתן לא נפגשו -מעין ונועה המשיכו להיפגש. כאשר חזרו ללימודים בתחילת השנה נועה ומעין התישבו בכיתה האחת בסמוך לשניה. כאשר גלי הגיעה לכיתה וראתה זאת – התאמצה שלא לבכות. מאז כיתה א’ היא ונועה ישבו בכיתה ליד שולחן אחד ופתאום נועה התישבה ליד ילדה אחרת בלי לספר לה על כך. גלי מיהרה להוציא את הטלפון מהתיק והתקשרה לאמה. היא אמרה לה שהיא לא חשה בטוב. וכך, ביום הראשון ללימודים גלי בילתה בביתה. מאז היא התרחקה מנועה יותר ויותר, וככל שהן התרחקו האחת מהשניה – כך מעין התקרבה לנועה. גלי רצתה כבר זמן רב לשאול אותן עם היא יכולה להצטרף אליהן, אך לא מצאה את האומץ לכך. גלי חשבה על כל הנושאים הללו ובלי ששמה לב לכך חלפו שלוש דקות והחוג עמד להתחיל .היא נעמדה מול המראה והשתתפה בחוג כרגיל אך ראשה היה עסוק בענין אחר, היא לא הפסיקה לחשוב על נועה ומעין. בסוף החוג כאשר כולן כבר היו בחדר ההלבשה היא ניגשה אליהן ואמרה להן: “היי, אפשר להצטרף אליכן בשבוע הבא אחרי החוג? אפשר ללכת איתכן לבית קפה או למקום דומה?” היא שמה ליבה לכך שקולה רעד. היא פחדה מתגובתן אך לפתע מעין אמרה בקלילות: “בכיף”. גלי שמחה מאד, היא לא האמינה למשמע אוזניה. ואז נועה הוסיפה “בשבוע הבא אנו כנראה נלך להופעה” “איזה כיף” ענתה לה גלי. הן עמדו שם ודיברו עוד מספר דקות ולאחר מכן נפרדו, גלי שבדרך כלל הזדחלה לאיטה בדרך חזרה מהסטודיו רצה הפעם כל הדרך לביתה. היא הגיעה הביתה מתנשפת. היא סיפרה לאחותה שהיא הולכת להופעה עם נועה ומעין ואז היא הוסיפה בהתרגשות ובגאווה “ואת יודעת בזכות מה?”
” בזכות עצמי”.
