בובה בחלון הראווה

ביום חמישי בבוקר קמה ממיטתה אדל, התארגנה מהר וקראה לאמא :”אמא בואי לקחת אותי לבת הספר”.
אמא אמרה לה :”חמודה שלי את לא באה לבת הספר” :”למה”? קראה אדל בדאגה.  אמא ענתה לה:”אדל, אל תדאגי סבתא שלך חולת קורונה, הייתי לידה, בואי נעשה לך בדיקה, אם תצאי שלילית אז נלך איתך לחנויות ברחבי  ראשון לציון, ואם את תצאי חיובית חס וחלילה אז לא נלך”.
אדל יצאה שלילית: ”יש”!. אמא ואדל  הסתובבו בכל החנויות, ופתאום אדל ראתה בובה יפה מאוד: היו לה קוקיות, שמלה בצבע ורוד, נעלים יפות, ידיים לצדדים, ופרצוף שמח. אדל כל כך אהבה אותה ואמרה לאמא שלה בקול מבקש: ”אמא, אפשר שתקני לי את הבובה הזו”? אמא אמרה לה :”כן, מתוקה”. ”יש” אמרה אדל בהתרגשות; אבל לפתע  ילדה אחרת לקחה את הבובה היפה וקנתה אותה. ‘אמא, היא לקחה לי את הבובה שלי! היא עשתה את זה בכוונה אמא”.אמרה אדל בכעס ממש. אמא הרגיעה אותה.
הם המשיכו ללכת, אדל ראתה עוד בובה יפה, גם לה היה  קוקיות ,שמלה תכלת ומכנסיים בצבע כחול. “אמא את הבובה הזאת אני רוצה לקנות”. אמא אמרה לה:” טוב”. אמא קנתה לה וגם לאחים שלה מתנות.
אמא ואדל חזרו הביתה. אמא קראה לכל האחים של אדל. אדל נתנה לאחים שלה את המתנות. הם שמחו מאוד: ”תודה אמא ואדל”, אמרו בשמחה.