היה הייתה ארץ נסתרת וקסומה שבה כל תושביה היו ילדים.
בארץ הזאת היו כל מיני בתים. בית אחד שכולו מורכב ממגלשות וסולמות, בית אחר מלא בריכות שחיה, בית שבנוי בדמות של בובת ברבי, בית שהיה עשוי לגו ובית שהיה בנוי בצורת מכונית על שלט. מבפנים הבתים היו כמו בתים של מלכים עם מיטות גדולות, רכות ויפות.
בארץ זו היו כל מיני הרים, הר אחד היה עם קשת בענן, הר שני היה מלא בפרחים, בהר אחר היה יורד שלג נעים בכל השנה וכן הלאה והלאה.
בארץ הזאת לא היו חוקים. כל הילדים היו קמים מתי שבא להם כי לא היו בתי ספר וגנים כלל.
כל בוקר היו מכינים איזה אוכל שבה להם, בבית אחד היו מכינים רק פנקייקים ולכן קראו לו בית הפנקייק. בבית אחר היו נוהגים לזלול עוגיות ללא גבולות, בבית נוסף היו שותים שוקו עם לחמנייה וכך בעצם כולם היו אוכלים רק שטויות.
בארץ הזאת לא היה כסף והכל היה בחינם, אם רצית משהו, פשוט היית לוקח, ובחנויות היו מחלקים ממתקים.
בין כל התושבים היו שתי ילדות סקרניות שקראו להן ליה ולילית, הן תמיד חלמו להכיר את העולם הגדול ובמיוחד חלמו לגלות ארץ רחוקה ומיוחדת.
בבוקר יום אחד, הן החליטו לצאת בחיפושים אחר אותה ארץ. הן הלכו והלכו שעות רבות עד שהגיעו למקום שלא הכירו. במקום הן ראו אנשים גבוהים ורציניים שמדברים על דברים מוזרים ומסובכים להבנה. ואז לפתע אחד מהאנשים ניגש אליהן ואמר להן “איפה נמצא הבנק?” ומיד הוסיף ושאל בפליאה “רגע מי אתן”?
ליה ולילית לא הבינו מה זו המילה המשונה “בנק”. ועוד יותר נבהלו מהאיש הגבוה והמפחיד שעמד מולן, ומיד ברחו הרחק משם במהירות רבה וחיפשו מקום מסתור מהארץ הזו ומהאנשים המפחידים שהיו בה.
הבנות הגיעו למערה מפחידה, נכנסו לתוכה ושמעו רעש של יללות. הן החליטו ללכת בעקבות היללות, וראו צל של חיה מפחידה עם שיניים חדות, והן אמיצות וסקרניות המשיכו ללכת לכיוון הצל.
ואז הן ראו שהצל המפחיד שייך לכלב חמוד ופרוותי. הן התייעצו האם להחזיר את הכלב לבעליו או לא להחזיר את הכלב ולהישאר במסתור.
לאחר ההתייעצות הן החליטו להחזיר את הכלב, וכאשר הגיעו איתו בחזרה לארץ החדשה, האנשים הגבוהים ראו את הכלב ורצו בשמחה לקראתם והזמינו את הבנות לביתם.
ליה ולילית ראו כיצד האנשים שם חיים, שהם ממש נחמדים וחכמים ושהם אוכלים גם אוכל מזין ובריא ולא רק ממתקים.
ליה ולילית הזמינו אותם לבקר גם בארץ הילדים ולהכיר את תושביה, והם נשארו בקשר אוהב עד עצם היום הזה.
הסוף.
