אני רוצה להישאר בישראל

כתבתי סיפור בעקבות מה שלמדתי על הרב קוק, אשר עוד בהיותו ילד נכסף בכל ליבו להגיע לארץ ישראל וחש געגועים עזים איליה.

אני רוצה להישאר בישראל    / שולמית זיסלמן כיתה ו

היי, אני אלון ואני בן 13 . כבר חגגתי בר מצווה והיה מאוד כיף, כל החברים שלי באו. אפילו סגן ראש העיר הגיע, אבל הוא היה צריך ללכת

לפגישה חשובה. חשוב לי שתדעו כי אני אוהב הרבה  דברים, אבל מה שאני הכי אוהב זה את ארץ ישראל. כל יום אני מטייל בארץ, גם אם זה אותו מקום שטיילתי בו כמה פעמים. כל מי שמכיר אותי יודע שאני מאוד אוהב את ארץ ישראל, אפילו המורה שלי. יום אחד באמצע החורף, מיד אחרי בית הספר כאשר הגעתי הביתה ראיתי את אמי ואבי, וזה מוזר כי הם בדרך כלל אמורים להיות עדיין בעבודה. “אימא, אבא, מה אתם עושים כאן? אתם לא צריכים להיות בעבודה?” שאלתי ושמתי את התיק על הרצפה. “לקחנו שבוע חופש” ענתה אימא. “למה?” שאלתי. “בדיוק באנו לספר לך, אבל נחכה שאחיך יחזור מבית הספר” ענתה אימא, וליטפה אותי. אחרי שעתיים חזר אחי הבכור ליאור. “היי אימא ואבא” אמר ליאור וזרק את התיק לארון. “טוב שבאת, אנחנו צריכים לספר לך ולאחיך משהו.” אמרה אימא. אני חיכיתי בסלון לאחי שיגיע וחיכיתי שאימא תספר מה קרה. “תשבו כאן על הספה,” אמר אבא, התיישבנו. “בעוד שבוע אנחנו נעבור לחו”ל” אמרה אימא. “למה?” מיד שאלתי “אימא שלכן קיבלה הצעה מהעבודה, לעבור לפריז לתקופה ארוכה,” ענה אבא “לתמיד?!” צעקתי, הייתי מופתע “מגניב” ענה ליאור. אחרי כמה דקות של שקט הפרתי את הדממה. “אתם בטוחים שנחיה בפריז לתמיד?!” אמרתי, עדיין הייתי מופתע. “כן,” ענה אבא “הכול טוב אלון?” שאלה אימא, היא ראתה שאני עצוב. “למה אתה עצוב? יהיה כיף, כל יום נלך למסעדה ונקנה קוראסון טעים.” אמר ליאור “אני לא רוצה לעבור לפריז אני רוצה להישאר בישראל” עניתי. הייתה דממה, אף אחד לא ידע מה לומר. “זה לא כזה נורא” ניסה לנחם אותי ליאור. “אנחנו עוברים לתמיד! אני הולך לעשות בגרות בחו”ל” עניתי, לא הצלחתי לעכל את זה עדיין. “אנחנו קיבלנו הצעה מהעבודה של פעם בחיים!” ענה אבא “וגם זו תוספת גדולה במשכורת, נוכל לקנות לך את המחשב היקר ההוא שרצית” אמרה אימא, אבל כולם הבינו שאני אוהב את הארץ ושאני רוצה להישאר כאן. “בואו נלך לאכול, אני מת מרעב” אמר ליאור. כל הארוחה לא דיברתי, בעצם אף אחד לא דיבר. סיימתי לאכול והלכתי לחדר. הייתי מאוד עצוב, אני לא רוצה לעבור לפריז ויש לי רק שבוע להיפרד. אף פעם לא חשבתי שזה יקרה, חשבתי שאולי נעבור למשך חודש  לצורך עבודה בחו”ל, אבל לתמיד?! זה הרבה זמן. לפתע אימא דפקה בדלת. “אני יכולה להיכנס?” היא שאלה “כן” עניתי. היא נכנסה והתיישבה על הכיסא שבחדר שלי. “אתה בסדר?” שאלה אימא “לא ממש” עניתי. אחרי שתיקה קצרה אימא המשיכה לדבר. “אני יודעת שאתה רוצה להישאר בארץ, אבל תסתכל על הצד החיובי אנחנו עוברים לפריז ולא למדבר ששם ממש חם או למקום שבו ממש קר.” היא אמרה “נכון, אבל אני אוהב את הארץ שלי ואני רוצה להישאר לא לעבור” אמרתי. “אני יודעת שאתה רוצה להישאר, אבל אולי אפילו תהנה ואם לא אז נחזור” אמרה אימא “נוכל פשוט לחזור?” שאלתי “אם בעשר השנים הראשונות תרצה לחזור אז נחזור.” אמרה אימא “עשר שנים?! אני אצטרך לחכות עשר שנים?!” שאלתי “אם יתנו לנו אישור, אם לא נצטרך להישאר לתמיד” אמרה אימא. אחרי כמה דקות ליאור קרא לאימא והיא הלכה. הבנתי שזהו, אני לא יהיה בישראל יותר. לא האמנתי עדיין. אולי חלק חושבים שאני מגזים, אבל בשבילי אני לא מגזים. זאת הארץ שגדלתי בה, הארץ היחידה שאני מכיר הכי טוב שאפשר. אחרי לילה ללא שינה לקחתי את הכריך שלי לבית הספר והלכתי לבית הספר. ירד  גשם. לא האמנתי שהכול נכון. בעוד שבוע אני עובר מכאן ומהחברים שלי, מהבית שלי, מהעיר שלי, מהשכנים שלי, מהארץ שלי. נכנסתי לכיתה ולמזלי לא איחרתי. אחרי השיעור היה שיעור אנגלית. “דינג דינג” צילצל הצלצול להפסקה. כולם הוציאו אוכל וגם אני. לפתע דן ניגש אליי. “מה קרה לך? הכול טוב?” שאל דן, הוא שם לב שאני עצוב. “אני עובר מכאן” עניתי. “לעיר אחרת?” שאל דן “לארץ אחרת” עניתי. דן מיד הבין אותי וגם הוא היה עצוב שאני עוזב. “אתה יכול להתנחם שזה זמני.” אמר דן “אני עובר לתמיד לפריז בעוד שבוע.” אמרתי. דן היה מופתע. “אתה עובר לתמיד?!” צעק דן כל כך חזק שכל הכיתה שמעה אותו. “זה נכון?” שאלו כולם. “אני עובר לפריז, לנצח!” עניתי. כולם היו מופתעים ועצובים. “נתגעגע אליך” אמרו כולם “גם אני אתגעגע אליכם” עניתי. אחרי הלימודים ניסיתי לשכנע את ההורים שלי שעדיף להישאר בארץ, אבל לא הצלחתי לשכנע אותם. אפילו חברים שלי לא ידעו איך אני יכול לשכנע את ההורים שלי להישאר. אחרי יומיים של שכנועים ללא הצלחה החלטתי לוותר על לנסות לשכנע את ההורים שלי ולחזור לארוז את הדברים שלי. למחרת הלכתי לבית ספר. “בוקר טוב לכולם” אמרה המורה ונכנסה לכיתה. כולם הוציאו ספרים, אבל המורה אמרה שלא נצטרך אותם. “כנראה עושים היום בשיעור משהו מיוחד” אמר דן. “היום נלמד על הרב קוק” אמרה המורה. ראינו סרטון על הרב קוק וגם מצגת. במצגת ובסרטון ראיתי שהרב קוק אהב את ישראל ומה שאפיין אותו זאת אהבת ארץ ישראל. גם ראינו סרטון נוסף על הקדושה של הארץ וכמה שהיא חשובה. החלטתי לנסות להסביר להורים שלי על כמה שהארץ שלנו מיוחדת וקדושה ולהסביר להם שכדאי להישאר בארץ שלנו, בארץ של היהודים. וחשבתי שכדאי גם להסביר שחשוב לגדול ולפרוח בארץ המיוחדת והקדושה שלנו. באתי הביתה והסברתי להורים שלי הכול והכנתי מצגת על הארץ שלנו וכמה סיפורים עליות לארץ. ההורים שלי לא ידעו מה לומר ובסוף אימא אמרה “אנחנו נשארים, זאת הארץ שלנו ואנחנו לא עוברים”. כל כך שמחתי לשמוע את המשפט הזה. אמר אבא. “האמת שכל כך רציתי שתוותרי על ההצעה הזאת. כי ההורים שלי עלו לארץ לא כדי שאני אעבור לפריז, ואתם יודעים שבגלל שההורים שלי עלו לארץ רצו לעצור אותם? אמר אבא. אני הכרתי את הסיפור על העלייה של סבא וסבתא שלי מצד אבא, זה באמת סיפור מרגש. אימא שלי ויתרה על ההצעה שהיא קיבלה. היא הייתה בטוחה שיפטרו אותה, אבל לא פיטרו אותה, להפך הבינו למה היא רוצה להישאר. ומאז כל שבוע בערך אנחנו מטיילים בארץ אפילו לטיול קטן בפארק. אני כל כך שמח שהכול הסתיים ככה

ולא אצטרך להתגעגע לארץ, כי אני גר בה.