אני והחלום
יונתן פיטל ה’4
“דני אתה מוכן?” שאלה אמא. “כן” ,עניתי. ירדנו למכונית ושאלתי את אמא לאן אנחנו נוסעים והיא לא ענתה לי. עברה שעה ועדיין נסענו במכונית, שאלתי את אמא שוב לאן נוסעים ולפני שאמא הספיקה לענות לי האוטו נעצר. אמא אמרה שהיא לא יכולה להגיד לי לאן נוסעים ,וזה גרם לי לחשוד. שאלתי אותה אם זה קשור לעבודה שלה. כי לאמא מאוד קשה בעבודה וקשה לה לפרנס את הבית מאז שאבא שלי נפטר כשהייתי בסיום קורס הטייס שלי. אמא עצרה את האוטו ואמרה שהגענו. ירדנו שנינו מהמכונית וראיתי בית קטן .הבית נראה נטוש. פתחנו את דלת הבית וראינו שתי מיטות בלויות, ארון ישן וחלון שבור. אמא ואני התחלנו לסדר את הארגזים, ארגנו את כל הבית ותיקנו את מה ששבור אמא ואני עבדנו מאוד קשה והחלטתי שאני יעזור במצב הכלכלי. אמא ואני עברנו לעיר ,ליד שדה התעופה המיועד לתחרויות תעופה. מאז שאבא שלי נפטר בהתנגשות מטוסים תמיד חלמתי לטוס ולהיות טייס כמוהו. חיפשתי עבודה בשביל לעזור בבית חיפשתי בכול מקום אבל לא מצאתי ,יום אחד חשבתי לנסות לעבוד בשדה התעופה. למחרת, הלכתי לשדה וניסיתי לשאול אם יש עבודה פנויה, אמרו לי שאני יכול לעבוד בתור מנקה המסלול. לימדו אותי מתי לנקות, מתי מגיעים המטוסים והתחלתי לעבוד .
כל פעם שהמריא מטוס חשבתי על אבא שלי. אבא שלי היה טייס בתחרויות ומספרים שהוא היה אלוף וזכה בגביעים. יום אחד, הגעתי לשדה התעופה ואמרו לי שעוד חודש יתחילו תחרויות המטוסים , לימדו אותי את הזמנים החדשים.
למחרת, הגעתי לשדה ופתאום אני פוגש קבוצה של מתחרים עצובים שאלתי אותם למה הם עצובים והם אמרו לי שיש להם חבר שלא יכול להגיע לתחרות פתאום אחד מחברי הקבוצה אמר לי שאולי אני יכול להחליף את חברו ,בגלל שזה תפקיד די פשוט. נידרש להם כמה דקות
לחשוב. בתוך תוכי רק רציתי שהם יגידו לי כן ובסוף הם הסכימו ,שמחתי נורא! אבל לא רציתי לספר לאמא שלי בגלל שאבא שלי נפטר והיא דואגת לי מאוד ידעתי שהיא לא תסכים . התכוננתי מאוד לקראת התחרות. למדתי עד מאוחר כל יום וזה היה מאוד קשה בגלל שהייתי צריך להסביר לאימי למה אני חוזר מאוחר. תמיד כשחזרתי הביתה היא שאלה אותי למה אני חוזר מאוחר תמיד ניסיתי להעביר נושא אבל היום, יום לפני התחרות אימא הייתה נחושה לדעת איפה אני נמצא הפעם היא התעקשה לדעת. בסוף גיליתי לה בפעם הראשונה שאני עובד בשדה התעופה . אמא לא הגיבה ובחדר שררה דממה . לא הייתי בטוח מה היא חושבת ולרגע חשבתי שזו הייתה טעות לספר לה . הייתי המום כשאימי אמרה לי שאני מסוגל לעשות את זה והיא מרשה לי להתחרות. הלכתי לישון בהרגשה טובה וקצת בלחץ .קמתי בבוקר ואמרתי לעצמי “היום אני נותן הכל!” הגעתי לשדה, פגשתי את חברי לקבוצה , עלינו למטוס בביטחון והתחלנו לטוס. לאט לאט עקפנו עוד ועוד מטוסים והגענו למקום השני. פתאום אחד החברים שהיה הטייס לא הרגיש טוב, לא ידענו מה לעשות נזכרתי באבא שלי ורצתי אל תא הטייס. התחלתי להטיס את המטוס ,ניסיתי לעקוף את המטוס המוביל ונזכרתי בכל העבודה הקשה שלנו נתתי את כל כולי!
בסוף ניצחנו! שמחנו נורא אמא מאוד התגאתה בי. בתוך תוכי ידעתי ששם למעלה איפה שטסתי אבא שלי גאה בי.
