אמונה
או מה קרה לאיש עם הכלב
שלום שמי אמונה, אני בכיתה ו’2
החברה הכי טובה שלי הי שירה והיא מפחדת מהכול חוץ מכלבים .
לי אין תחביבים ואני לא מפחדת מכלום, טוב חוץ מדבר אחד המורה נעמי, המורה נעמי היא מורה לחשבון , אבל אתם בטח חושבים… מה כול כך מפחיד במורה לחשבון ?
אז ככה למורה נעמי יש צוואר ארוך יחסית למורה רגילה, כך שכאשר היא מסתובבת אלינו היא נראית כמו ינשוף.
אבל מספיק לפטפט וניגש לסיפור.
כול יום בשיעור חשבון אני מנדנדת את הכיסא לחלון ומסתכלת מה יש בחוץ. אני רואה ציפורים למיניהם, עצים, מכוניות, אבל תמיד באותו מקום בשעה שתיים וחצי אני רואה איש זקן ולידו כלב שניראה גם כן קצת זקן.
האיש והכלב נראים כול כך דומים לשניהם יש עיני דבש ועל פניהם חיוך. יום אחד כשהתבוננתי בהם האיש הזקן עשה לי שלום וגם אני החזרתי לו שלום.
התבוננתי בהם מעט ואז המורה נעמי אמרה:” אמונה את רוצה לשתף את הכיתה במה שאת רואה בחוץ?”
מאוד רצית לשתף את הכיתה אבל ידעתי שהמורה נעמי לא באמת מתכונת לזה אז הרכנתי ראשי,
והמורה נעמי המשיכה ללמד.
יום למחרת בשיעור חשבון בשעה שתיים וחצי שוב התנדנדתי על הכיסא כדי ליראות את האיש עם הכלב ואני רואה דבר מזעזע.
ראיתי איש עם אופניים ירוקות ונעלי ספורט כחולים מתנגש באיש עם הכלב ובורח! “נבהלתי”, ואז האנשים שהיו סביב היתקשרו לאמבולנס ו והם לקחו את האיש עם הכלב,
בלי הכלב!
ניסיתי לבקש מהמורה נעמי לצאת לשירותים והיא אמרה:” אמונה יש עוד חמש דקות תתאפקי! “
ואז הוסיפה: ” אמונה זו הזדמנות מצוינת, גשי ללוח ותפתרי את התרגיל”. כמובן לא הקשבתי אז לא ידעתי לפתור את התרגיל… התבוננתי לעבר שירה שתעזור לי, ובגלל שאנחנו חברות הכי טובות היא גילתה לי.
מיד כשניגמרו הלימודים מהרתי, לקחתי את שירה איתי ורצנו למקום בו התרחשה האבדה הנוראית. תוך כדי ריצה הסברתי לשירה מה אירע .
כשהגענו ראינו את הכלב נובח, תפסתי את רצועתו מבלי לחשוב והכלב התחיל לרוץ !
לפתע הוא עצר ליד בית ועל הגדר של הבית היה כתוב: מרקוביץ’ .
כתבתי ביומן שלי שם המשפחה של האיש עם הכלב: מרקוביץ’.
לאחר מכן הלכתי לכיוון ביתי ושירה לביתה .
הייתי צריכה להגניב את הכלב כדי שאמא שלי לא תיראה שהבאתי לה כלב הביתה. כשהכנסתי את הכלב לחדרי מיד אימי קראה לי לאכול. ניגשתי למטבח ואכלתי. אימי אמרה לי שיש לה עבודה במחשב אז לא תוכל לאכול אתי עכשיו .
כשסיימתי לאכול לקחתי עוד מנה בשביל הכלב…
למחרת אחרי בית הספר, שירה אמרה לי:” אמונה בואי איתי ונלך למישהי שאני מכירה, היא אחות בבית החולים וגם שמרטפית של אחים שלי, אולי הי תוכל לעזור לנו? “.
אמרתי בסדר ויצאנו לדרך.
כשהגענו פתחה לנו נערה את הדלת ושאלה את שירה עם אמא שלה רוצה שהיא שוב תשמור על האחים הקטנים שלה.
שירה אמרה לא הפעם אביטל, אבל יש לנו בעיה…
“אוכל לברר עם מזכירת בית החולים אם הגיעה אליהם מטופל ששם משפחתו הוא מרקוביץ’ …חכו כאן ” אמרה.
כעבור שתי דקות… “אוקי בנות למטופל שאתן מחפשות קוראים “רפי מרקוביץ’ “, מיד פרצתי ואמרתי :”אביטל אפשר בבקשה לבא אתך לעבודה מחר?” “אמא שלך מסכימה?” מיד אמרתי” כן! ” מבלי לחשוב שהיא אפילו לא יודעת שיש לה כלב בבית…
למחרת אוריה הסיעה אותי לבית החולים ואמרה לי להמתין על הכסא עד שהי תמצא עוד פרטים על האיש עם הכלב או ליתר דיוק על רפי מרקוביץ’ .
ישבתי על הספסל וחיכיתי. לפתע אני רואה את הילד שרכב על האופניים נמצא בבית החולים.
מיד רציתי לצעוק עליו ואמרתי לו :”אתה דרסת את האיש עם הכלב, כלומר רפי מרקוביץ’ ?”
“כן הוא ענה”, “איפה חדרו של רפי?” שאלתי.
והוא ענה:” שם” , “למה לא נכנסת לבקש סליחה?” שאלתי והוא אמר “אני מתבייש”.
אז אמרתי לו :”רוצה שניכנס ביחד?” . הוא הסכים .
נכנסנו והלב דפק חזק חזק. פתאום שמענו קול מדבר. זה היה רפי! האיש עם הכלב!
“זו את הילדה שבחלון? זוכרת אותי?, מה את עושה כאן? , מהו שמך?”. “שמי אמונה” אמרתי. סיפרתי לו את מה שקרה “ומי הוא הילד שנמצא לידך?” רפי שאל. הילד שנמצא לידי הוא הילד שבטעות התנגש בך. הוא כאן כדי לבקש סליחה”, ואז אמרתי “הכלב שלך אצלי”. “כלב?” שאל רפי “לי יש כלבה ושמה לונה. אמונה אני רוצה לספר לך סוד”. באותה שניה אביטל נכנסה לחדר ואמרה “אמונה אמרתי לך לחכות ליד הכניסה. דאגתי. אמא שלך התקשרה ואמרה שהי מצאה כלב בחדרך מתנשף והיא אמרה שהיא רוצה שתסבירי לה מה קורה פה”. מיד אמונה סובבה את פניה לעבר רפי ורפי אמר:” לונה בהריון לכי אליה הי צריכה אותך”.
נסעתי הביתה וכשהגעתי אמא שלי לא שאלה שאלות ועזרה לי ללטף את לונה בעדינות.
ללונה נולדו חמישה גורים שניים לבנים ושניים שחורים. אחד יצא בדיוק כמו לונה.
הצלחתי לשכנע את אמא שלי לא לרתק אותי. ותנחשו מה? רפי הסכים שאקח הביתה אחד מהכלבים! בחרתי את זה שממש דומה ללונה רק קטן יותר…
