אל תסתכל בקנקן אלא במה שבתוכו
היה היה ילד ושמו איתמר ,איתמר למד בבית הספר כפיר שברמת גן. הוא גר ברחוב הזיתים 7 בבנין רב קומות קומה 4 דירה 5, איתמר כל יום הלך לבית הספר עצוב כי ידע שלא יהיה לו עם מי לשחק בהפסקות,
מכיוון שלא היה ילד כל כך מקובל. לאיתמר היו רק 2 חברים דניאל ויוסף אבל הם לא בבית הספר שלו אז הם משחקים איתו רק אחר הצהרים.
היום איתמר הלך בהרגשה טובה לבית הספר אך לא ידע מה מצפה לו שם… וכאן מתחיל הסיפור:
איתמר כמו כל בוקר הגיע לכיתה אבל איך שנכנס כולם החלו לצחוק עליו, א”כ הוא הבין שהם צחקו כי היה עם סנדלים וגרבים.
בהפסקה איתמר ניסה את מזלו והלך למלך הכיתה יונתן שהיה אחראי על משחק הכדורגל בהפסקה ושאל אותו בתמימות:
” אפשר לשחק אתכם? בבקשה ממש משעמם לי! ”
יונתן צעק משמחה:” בטח ,אתה יושב על הספסל ומריע” איתמר ששמע את הנאמר לא ציפה לכזה תפקיד .
אמר תודה והלך וכך הסתיימה לה ההפסקה.
בשיעור המורה לימדה על לדון את האחר לכף זכות ויצחק ה”ליצן של הכיתה ” שאל :”למה איתמר מגיע כל יום בלי סוודר? ולמה הוא בא עם חולצה קרועה ומלוכלכת? ולמה הוא עם סנדל וגרב ? מה אין לא כסף לקנות נעל ספורט איכותית? כמו שלי! ” וכולם התפרצו מצחוק.. המורה מאוד כעסה ויצחק ביקש סליחה והסתיים השיעור. כולם יצאו להפסקה חוץ מאיתמר, כעבור זמן מה ההפסקה נגמרה.
המורה נכנסה לכיתה ושתקה… אחרי כמה דק’ נכנס המנהל לכיתה ושאל מה הייתה הסערה בשיעור הקודם? איתמר התנדב לדבר והתחיל לספר:” בשיעור הקודם יצחק שאל למה אני מגיע עם גרביים ומעל סנדלים ולמה אין לי נעליים איכותיות כמוהו וגם צחק על החולצה שלי בי זה מאוד פגע, אך אני מוכן לענות על כל השאלות” איתמר החל לבכות,
ואז המשיך:” מי שיודע ולא יודע אבא שלי נפטר לפני 4 שנים ולאמא שלי מאד קשה לפרנס אותנו ולנהל את הבית ולכן היא עובדת בכמה עבודות היא יוצאת מהבית מוקדם וחוזרת ממש מאוחר אז היא לא רואה אותנו כלכך ואנחנו לא אותה.
בעיקבות המצב הכלכלי העגום שלנו איו לנו בבית מכונת כביסה ולכן הבגדים שלי מלוכלכים ואני לא מטופח כמוכם.
מה שאני יכול לבקש ממכם זה שתמיד תדונו כל אדם לכף זכות ולא לפי המראה החיצוני שלי כי יש לי לב זהב ענק בפנים.
וסתם שתדעו יש משפט שאומר: “אל תסתכל בקנקן אלא על מה שיש בתוכו.”
כעבור 3 חודשים יונתן מלך הכיתה עבר לגור ברחוב של איתמר מפה לשם הם התחברו ונוצרה בניהם חברות חדשה וטובה אבל זה נשמר בסתר גמור.
יום אחד יונתן הגיע לכיתה ובפיו הודעה:” מעכשיו כולם משתפים את איתמר בכל משחק שהוא ואני יכול לספר לכם שמאז שעברתי לרחוב שלו אנחנו לא מפסיקים לשחק ולשמוח יחד אז מעכשיו כולם חברים של כולם ללא יוצא מן הכלל.”!!
ובעזרת ה’ החיים של איתמר התהפכו לטובה.
לסיכומו של עניין אנחנו לומדים שאסור אף פעם לשפוט אדם באשר הוא לפי המראה החיצוני שלו.
מגישה: נויה שלום.
בית הספר: הראל.
כיתה: ה,1.
