הסיפור שלנו על ילד בן 10 ושמו אורי.
לאורי די קשה בבית הספר ובעיקר בשיעורים. הוא תמיד מנסה לעשות דברים ולא כל כך מצליח.
לבית הספר הוא מגיע תמיד באיחור עם שלל תירוצים- פעם ראה כלב מסתובב וחיפש את בעליו, לפעמים זה מוצץ של תינוק שנפל להוריו ומדי פעם זה פשוט לשבת על ספסל ליד איש מבוגר ולאכול איתו יחד את הכריך של ארוחת הבוקר. לעיתים המורים מספרים שיש מקרים שאורי משתתף במריבות, דבר שגורם לו להיות מושעה.
להורים שלו נמאס להגיע לבית הספר ולשמוע את כל התלונות, הסיבות הסתמיות והלא חשובות הללו ולכן החליטו שאורי יעבור לבית ספר חדש, שם יש מורים מיוחדים שיכולים לטפל בכל ה”בעיות” שיש לו בלי לשגע אותם.
ביום הראשון כשאורי הגיע לבית הספר הוא ראה ילד מאוד מוזר ודי גדול ביחס לילדים. כל הילדים נרתעו ממנו ואף אחד לא רצה להתייחס או לדבר איתו. מרחוק ראה ילדים שממש צוחקים עליו.
כשנכנס אורי לכיתה הוא התיישב בשולחן לבד, בסוף הכיתה, כדי לא להפריע לאף אחד. פתאום נכנסו לכיתה שני תלמידים והתחילו לצעוק על ילד אחר. אותם התלמידים העליבו והשפילו אותו. אורי הסתכל במבט כועס, “איך זה שיש ילדים שמתנהגים ככה?”, ובלי לשים לב הם פתאום ברחו.
אורי לא הבין מה קרה.
התלמיד ניגש לאורי – “שלום, קוראים לי איתי. ממש תודה על מה שעשית בשבילי!”
“מה עשיתי בשבילך?”, שאל אורי.
“הרחקת את שני הבריונים האלה ממני! אני לא מבין איך לא פחדת מהם?”
אורי לא הצליח להבין על מה איתי מדבר, הוא רק הרגיש בגופו את חוסר הצדק שנעשה כלפי ילד חלש ולפתע הילדים ברחו מהכיתה.
איתי ניסה להסביר לאורי שהכל בזכותו, שינאי ועמית ברחו בעזרת הכוחות המיוחדים שיש לאורי, וכאות תודה הבטיח לו שמעכשיו הוא יהיה החבר הטוב ביותר שלו ויכיר לו את כל שטח בית הספר. אורי שמח מאוד!
מספר ימים לאחר מכן יצאו לטיול שנתי ליומיים עם לינה באכסניה.
בלילה, כשהיה ממש חשוך, אורי הזמין את איתי לטייל ברחבי האכסניה. אמנם הם קצת חששו אבל הסקרנות גברה עליהם.
לאחר דקות שהלכו, פתאום שמעו יללות מחוץ לדלת הראשית. איתי ממש נבהל והכריח את אורי לחזור למיטה כדי שלא יתפסו אותם. אורי, שהיה סקרן מטבעו, שכנע אותו להמשיך וללכת בעקבות היללות.
הם עברו במסדרונות והגיעו לדלת הראשית של האכסניה, הקולות התגברו והשניים הבינו שעליהם לפתוח את הדלת ולצאת החוצה, למקום ממנו מגיעות היללות.
בפחד גדול יצאו ולפתע ראו את הילד המוזר שראה אורי עוד בבוקר היום הראשון. הוא בכה בשקט כזה שרק למי שיש שמיעה ממש טובה יכול לשמוע.
אורי מיד פנה אליו – “היי, מי אתה? איך קוראים לך?”
“קוראים לי ארתור”
“ולמה אתה בוכה?”, התעניינו מיד אורי ואיתי.
“אני בוכה בגלל שהילדים מתייחסים אליי בצורה מעליבה ומשפילה, הם צוחקים עליי ולא רוצים להיות חברים שלי”.
אורי ואיתי התעניינו בן כמה ארתור ופתאום הם הבינו שהוא לומד איתם בשכבה. כמובן שאורי התחייב שמעכשיו הוא יהיה החבר הטוב ביותר של ארתור! שהוא לא ייתן לאף אחד לצחוק או להשפיל אותו!
מיד אחריו איתי גם הצטרף.
מאז הם חבורה של 3 ילדים שונים אבל עם לב ענק!
כשחזרו לבית הספר הבינו כולם שאורי הוא לא ילד רגיל, אלא כזה מיוחד שעוזר לחלשים ממנו ואפילו לא מחפש תמורה.
