אין איש שאין לו נר (הסיפור לעילוי נשמת סבתי האהובה מרסל בת מזאלה זצ”ל)
מנחם היה בעל כישרון גדול בתחום המוזיקה וגם אהב מאוד את תחום ההוראה. כשהיה קטן חלומו היה להיות מורה למוזיקה, וכשגדל באמת הצליח להגשים את החלום.
בחול המועד סוכות מנחם הלך עם משפחתו לכותל המערבי, והנה הוא פגש שם את חברו יוסי מבית הספר היסודי. הם התחילו לשוחח ומנחם סיפר שכיום הוא מורה למוזיקה ומאוד מרוצה מכך. יוסי אמר לו שאין זה מפתיע אותו כי הוא זוכר שבבית הספר הוא הצטיין במוזיקה. יוסי סיפר שהוא מהנדס בכיר ומרוויח 2,000 ש”ח ליום עבודה. הוא גם שיתף שעוד כשבועיים הוא טס לארצות הברית בענייני עבודה. לפתע יוסי פנה למנחם ואמר לו בזלזול: ” אתה בטח מקבל 2,000 שח לחודש…” איך אתה יכול להסתדר ככה?” אני מציע לך להתחיל לעבוד בעבודה מכובדת ומכניסה יותר, אחרת אתה לא תהיה שווה כלום ולא תביא מספיק פרנסה למשפחתך..”.
מנחם נפגע מאוד ממה שאמר לו יוסי, הוא ציפה שהוא יתרשם ממנו והוא ממש זלזל במה שהוא עוסק. הוא חשב על כך רבות והיה מוטרד מכך. הוא חשב שאולי הוא טעה בבחירה שלו, אולי כדאי לו גם להיות מהנדס או לעסוק בעבודה אחרת בה ירוויח יותר כסף וייסע ויטייל גם בחו”ל. הוא דיבר על כך עם אשתו והיא אמרה לו שהיא יודעת שהוא נהנה מלהיות מורה למוזיקה ושהתלמידים אוהבים אותו וזה בעיניה מה שבעיקר חשוב ובעל משמעות. היא גם אמרה שהשכר שהוא מרוויח מספיק להם לצרכיהם והיא לא זקוקה ליותר מכך.
מנחם המשיך להיות מוטרד בעניין ימים רבים. בסופו של דבר הוא החליט ללכת אל רבי אברהם יצחק הכהן קוק ולקבל ממנו עצה.
מיד כשנכנס לחדרו של הרב קוק, פרץ מנחם בבכי, הרב קוק הגיש לו כוס מים ושאל אותו בעדינות מדוע הוא בוכה. לאחר שמנחם נרגע מעט הוא שיתף את הרב בכל מחשבותיו. הרב קוק שאל אותו מה מפריע לו במה שהוא עוסק?, מנחם חשב לרגע ואז ענה לו שהוא חושב שאולי כדאי שיעסוק בעבודה שיותר נחשבת מכובדת ושמרוויחים בה יותר כסף.
הרב קוק פנה למנחם ושאל אותו אם הוא מרגיש סיפוק ונהנה להיות מורה למוזיקה, מנחם ענה שהוא מאוד נהנה מכך וזה היה חלומו מאז שהיה ילד. שהוא אוהב מאוד את הילדים ונהנה ללמד אותם לשיר ולנגן על כלי נגינה.
הרב אמר לו: אני רוצה לענות לך בשיר והחל לשיר: “צריך שכול איש ידע ויבין, שבתוך תוכו דולק נר, ואין נרו שלו כנר חברו, ואין איש שאין לו נר. וצריך שכול איש ידע ויבין, שעליו לעמול ולגלות את אור הנר ברבים, ולהדליקו לאבוקה גדולה ולהאיר את העולם כולו”.
מנחם הרגיש שדבריו של הרב נוגעים ונכנסים ממש לליבו, הוא החל לבכות מתוך התרגשות ואמר לרב תודה רבה כבוד הרב עזרת לי מאוד.
מאז מנחם ידע להעריך את הכישרונות שה’ נתן לו, למד לא להסתכל על עצמו בהשוואה לאחרים.
מכך אפשר ללמוד שה’ נתן לכל אחד כשרונות אחרים ואנחנו צריכים להעריך את הכשרונות שלנו ולעשות מה שאנחנו אוהבים ומה שמתאים לנו.
כמו שמנחם ידע והבין שהנר שלו זה להיות מורה למוזיקה ובאמצעות השירה והנגינה יחד עם התלמידים הוא מאיר את הנר שלו ברבים. וכך בעזרת ה’ כל אדם יאיר את האור המיוחד שלו וביחד נאיר את העולם כולו.
