איך שהשבת מצילה

איך שהשבת מצילה אלקנה מירון

“יש” חשבתי בליבי כשנשמע צלצול בית הספר. עכשיו אני הולך לסבא הוא הבטיח לי שהיום הוא יספר לי סיפור על הילדות שלו (האמת היא, שלא ידעתי עליה כמעט כלום).

אני כבר ידעתי את לוח הזמנים שלי בעל פה עכשיו אני אלך הביתה, אוכל ארוחת צהרים ואארגן תיק לקראת ההליכה לסבא וסבתא. בשעה שש אוכל להיות אצלם. אני כל כך מתרגש, אני מרגיש שהזמן לא זז בכלל.

התחלתי ללכת לכיוון הבית, עדיין חושב מה יקרה בסיפור. מרוב שחשבתי על זה לא שמתי לב שנתקעתי בעמוד. הגעתי לתחנה היו לי שתי דקות לחכות לאוטובוס. השעה הייתה שתיים שלושים ושבע. עוד שלוש שעות ועשרים ושלוש דקות בלבד סבא כבר יספר את הסיפור. האוטובוס הגיע לתחנה. נכנסתי לאוטובוס ושילמתי על הנסיעה. עברה חצי שעה. ירדתי מהאוטובוס. הלכתי לביתי. הגעתי לבית בשעה שלוש ושלוש עשרה דקות. אכלתי והתכוננתי להליכה.

היה קשה אך בכל זאת עבר הזמן והגיעה השעה חמש חמישים. הלכתי לסבא מתוח כולי, אך יחד עם כל המתח לשמוע את הסיפור, היה עוד משהו שקיוויתי שיקרה – שסבתא תכין את עוגת התפוחים שאני כל-כך אוהב.

אחרי שעברתי כמה רחובות (אני מכיר את הדרך בעל פה), הגעתי לבית של סבא וסבתא. דפקתי על הדלת נרגש כולי. בליבי היה חשש (איך לא), שלא יהיה סיפור טוב… תוך כדי שאני מהרהר בלבי, סבתא פתחה את הדלת נתנה לי חיבוק ואמרה לי: “סבא מחכה לך על הספה” נכנסתי וכפי שסבתא אמרה, סבא היה על הספה. הוא הזמין אותי אליו לשמוע את הסיפור. סבתא הביאה לי את עוגת התפוחים שאני אוהב (כפי שרצתי) וסבא התחיל את הסיפור תוך כדי שאני זולל את העוגה.

סבא פתח ואמר: “הכול התחיל כשהייתי קטן, בן שבע, ואחי הגדול בן תשע. הייתי במשפחה לא שומרת תורה ומצוות אז עוד לא ידעתי מה זה”.

“באמת”? שאלתי מופתע “איך זה שלא ידענו על זה?”

“אני לא מרבה לדבר על זה, כי כיום אני כבר אחר”, אמר סבא.

בסדר בוא נמשיך”, אמרתי לסבא.”

סבא המשיך:”” היה לי חבר בשם גרשון. הוא לא היה דתי אבל בכול זאת שמר שבת. נתחיל את הסיפור שלי. זה היה יום חמישי אחד בהיר באמצע החופש הגדול, יום טוב לטיולים. במקרה יצא שבאותו השבוע היה סיור ביריחו בליווי שמירה של הצבא. המשפחה שלי תכננה ללכת לשם (אנחנו לא משפחה שאוהבת לטיל אבל איך נפספס כזאת הזדמנות). אמא שלי אמרה לנו שכל אחד יכול להביא חבר אחד לטיול אני רציתי להביא את גרשון. הבעיה הייתה שהטיול היה בשבת. לא ידעתי מה עלי לעשות – האם לפנות אל אמא ולבקש לדחות את הטיול או ללכת עם שמעון שאני פחות חבר שלו. החלטתי לאזור אומץ ולפנות אליה. לא הייתי בטוח בעצמי וחששתי, שאח שלי ירביץ לי. פתחתי ואמרתי: “אמא  אני רוצה להביא לטיול את גרשון”.

נו אז מה הבעיה? שאלה אמא (הייתי בטוח שהיא יודעת אבל מסתבר שלא).

גרשון שומר שבת והטיול בשבת. אולי אפשר לדחות את הטיול, שאלתי ועשיתי פרצוף מתחנן. אמא אמרה שאני אשאל אותו אם הוא רוצה לבוא. הסכמתי.

הלכתי לבית משפחת לוי, הבית של גרשון. דפקתי על הדלת. אמא שלו מרים פתחה את הדלת ואמרה: “שלום יוסי אתה יכול להיכנס”.

נכנסתי לחדר של גרשון ואחיו וסיפרתי לו מה שקרה.

גרשון ענה לי: “סליחה אבל אני לא יכול לבוא זה שבת אני לא יכול לנסוע בשבת.”

חזרתי לביתי מאוכזב. סיפרתי לאמא שלי. היא בדקה בטלפון וראתה שיש מקום פנוי ביום ראשון. היא רשמה אותנו לסיור והכריזה לכל המשפחה: “הטיול יהיה ביום ראשון”. אמרתי לגרשון הוא שמח שהוא יכול לבא ואמר לי תודה.

ביום ראשון התעוררנו מוקדם בבוקר (ב6:00) והגענו למקום ב7:30. ראינו שסגור שם שאלנו אותם “למה סגור”?

הם ענו שבשבת הערבים התקיפו ונהרגו הרבה אנחנו לא רוצים שימותו עוד ואז אמרתי לגרשון “איך שהשבת מצילה” ומאז אנחנו שומרים תורה ומצוות סבא סיים.

מאוד התפלאתי. שאלתי את סבא אם אפשר שאספר את הסיפור לאחי?

הוא ענה שכן וגם שלח איתי את עוגת התפוחים.

בבית סיפרתי לכולם את הסיפור והבאתי להם את העוגה.

כולם התרגשו מהסיפור וזללו את העוגה.