איך שגלגל מסתובב
הכל התחיל בערב אחד, שנערה בשם אנסטסיה הגיעה לבית הקטן והצפוף שלה.
שאנסטסיה הייתה קטנה היא נמצאה ברחוב ולקחו אותה לבית יתומים. (למרות שאף
אחד לא יודע אם יש לה משפחה או לא) כשאנסטסיה הייתה בת 9 היא ברחה מהבית יתומים והתחילה לעבוד אצל חנות בגדים. כשהייתה בת 12 היא השיגה מספיק כסף לבית קטן. עכשיו אנסטסיה בת 15, אנסטסיה שכבה במיטה שלה וחשבה לעצמה אוף אין לי חברים, אין לי משפחה, אני אפילו לא בבית ספר! (למרות שאנסטסיה מאוד חכמה) אנסטסיה ישבה ואמרה הלוואי שהייתי לפחות קצת עשירה והיה לי משפחה והייתי לומדת בבית ספר והיה לי חברות. עכשיו כבר היה השעה 10 בלילה ואנסטסיה הלכה לישון. אנסטסיה התעוררה וראתה שהיא בתוך מיטה מפוארת עם שמיכת פוך והיא עם פיגמה מלכותית. אנסטסיה לא הבינה מה קורה ואז פתאום מישהו נכנס לחדר ואמר שלום גברת אנסטסיה הנה ארוחת הבוקר שלך, על השייש שמתי לך את הבגדים לבית הספר. אנסטסיה הייתה בשוק היא לא הבינה מי זה האיש הזה ואיפה היא נמצאת, אבל היא אהבה את זה בכל זאת. אנסטסיה חיכתה שהוא יצא, אכלה במהירות את ארוחת בוקר והתלבשה. שגמרה לצחצח שיניים הגיעה אישה ואיפרה אותה ועשתה לה תסרוקת מיוחדת. אנסטסיה לא יכלה להיתאפק ואמרה: איך קוראים לך? מי את? מי זה האיש הזה שבא לפה? מה זה המקום הזה? איפה אני? האישה הסתכלה עליה וצחקה ואמרה: אני יסמין העוזרת האישית שלך, מי שבא מיקודם היה ג’ון הוא עוזר הבית, את נמצאת באחוזה של המשפחה שלך, מה את לא זוכרת? אנסטסיה ענתה: אממ לא ת’אמת לא
אבל את תאחרי לבית הספר אז כדאי לך לצאת. אנסטסיה מיהרה לצאת היא ירדה במדרגות ואישה שהיא לא הכירה אמרה: בוקר טוב אנסטסיוש איך ישנת? אנסטסיה הבינה שזאת היא כנראה אמא שלה אז ענתה לה: בסדר אמא אני פשוט ממהרת לבית ספר.
האישה אמרה טוב ביי! אנסטסיה יצאה וראתה לימוזינה, היא חיכתה כי היא חשבה שהיא נוסעת באוטובוס. יצא מתוך הלימוזינה קול שאמר: נו יאללה אנסטסיה תכנסי אין לי את כל היום! אנסטסיה חייכה ונכנסה. כעבור כמה דקות היא הגיעה לבית הספר וכולם כל כך העריצו אותה, עד שהגיעו שני בנות שאמרו מה קורה אנסטסיה לא מתאים לך לאחר!
והיא אמרה נו בסדר אפילו לא התחיל הלימודים, ואז היא אמרה טוב זה גם נכון. צילצול נשמע ואז הבת השנייה אמרה עכשיו היה צילצול! ושלושתן צחקו כעבור כמה שעות נגמר
נגמר יום הלימודים ואנסטסיה הרגישה בעננים, היא חזרה בלימוזינה שלה אמרה שלום לאימא ועלתה לחדרה כעבור כמה דקות נשמעו דפיקות בדלת, אנסטסיה פתחה וראתה את יסמין עם ארוחת צהריים ביד, אנסטסיה שמחה ואכלה. אחרי כמה דקות אנסטסיה מצאה את הטלפון ומאוד התלהבה כי אף פעם לא היה לה טלפון. היא ראתה שהתחיל להגיע הלילה, אנסטסיה התקלחה, אכלה ארוחת ערב, שמה פיגמה והלכה לישון. אנסטסיה קמה עם חיוך על הפנים, היא ראתה שהיא חזרה לביתה הקטן והצפוף וכל כך התבאסה! כי הבינה שזה רק חלום. היא קמה ובעטה חזק בשיש שלה ושברה את הרגל! אנסטסיה רק רצתה לחזור לאחוזה הגדולה אז היא ניסתה להירדם שוב וקמה בספסל רחוב. אנסטסיה לא הבינה מה קורה, היא לא ידעה איפה היא נמצאת ואחרי כמה דקות התעוררה והבינה שצריך להודות לה’ על מה שיש, כי יש אנשים שאפילו בית אין להם והם גרים ברחוב.
