שלום, קוראים לי מאיה, אני בת 12, אני בת יחידה ואין לי אמא! כן כן,שמעתם נכון, פגשתי אותה כאשר נולדתי ולאחר מכן היא נפטרה. כולם מרחמים עלי וחושבים שאני מסכנה אבל אני כבר רגילה לחיות כך ואוהבת מאוד להיות עם אבא שלי .
יום אחד, הגעתי לבית-ספר כמו בכל יום, והמורה לעברית אמרה שהיום יש לה משהו מיוחד לספר לנו. כולנו חיכינו בקוצר רוח להסבר. היא אמרה ששבוע הבא, תגיע משלחת תלמידים בני 12 לבית ספרנו מארה”ב וכאשר יגיעו, יחלקו אותנו לזוגות – תלמיד מישראל ותלמיד מארה”ב. כל זוג יעביר יחד שיעור לכיתה על נושא שיבחר. כולנו שמחנו וחיכינו לבואם.
יום לפני שהמשלחת הגיעה, המנהלת ביקשה מתנדב/ת דובר/ת אנגלית שיעזרו למשלחת להתארגן. כמובן שהתנדבתי כי אבי אמריקאי.
ביום שהמשלחת הגיעה, הלכתי לעזור למשלחת להתארגן, וכשנכנסתי לכיתתם, פתאום התחילו לפנות אליי ילדים כאילו הם מכירים אותי: “הדר אר יו קאמינג?” “קאם אן הדר”… לא הבנתי למה הם פונים אלי וקוראים לי “הדר”.
לפתע שמענו את המנהלת קוראת ברמקול לכל הילדים להגיע לאולם הספורט. הלכנו לאולם וכל כיתה ישבה במקומות השמורים לה, והמנהלת התחילה לדבר: “תלמידים יקרים, כפי שהסבירו לכם, הגיעה אלינו משלחת תלמידים מארה”ב, וכל ילד וילדה מבית-הספר יתחלק לזוג עם אחד מילדי המשלחת. אני עושה הגרלה וכל זוג שקוראים בשמו, יעלה לבמה – ליה עם עדי, רון עם איתמר, אלה עם דניאל, מאיה עם הדר…”. כשהמנהלת קראה בשמי עליתי לבמה וכשראיתי את הדר הייתי בהלם, היא נראית בדיוק כמוני! לפתע, כולם באולם השתתקו ובהו בנו, כאילו אנחנו מחזה מרהיב!
בסיום הטקס פניתי להדר כדי להבין איך אנחנו נראות בדיוק אותו הדבר?! דיברנו הרבה והיא סיפרה שהיא מאומצת, גרה בניו-יורק ואמה המאמצת שהיא כ”כ אוהבת, לא יכולה ללדת לכן אימצו אותה. דיברנו שעות ובסוף החלטתי להזמין אותה לביתי כי היה בינינו חיבור מדהים. היא הייתה כל-כך נחמדה!
נכנסנו לביתי, הצגתי בפני אבי את הדר, חברתי מניו-יורק כלפתע אבי נעמד ורגליו רעדו, הוא היה נראה מופתע וכל-כך שמח! ראיתי בפניו שהוא יודע משהו שאני לא יודעת. הוא הזמין אותנו לספה והחל לספר: “מאיה, מעולם לא סיפרתי לך אבל הגיע הרגע. בלידתכן אמכן לא חשה בטוב, הייתה לידה קשה אבל בסופו של דבר נולדו שתי תינוקות יפהפיות, שנראו כמו מלאכיות. אמא ואני הסתכלנו עליכן בגאווה והתרגשות, נישקתי אותה וחלמנו על עתיד ורוד. כעבור 5 דקות קרה הנורא מכל, אמכן חשה ברע, עלה לה החום, ובתוך כמה רגעים היא איבדה את ההכרה ונפטרה.”
הרגשתי שאיני יכול לחיות בלעדיה, ויותר מזה, לא אוכל לטפל לבד ב-2 תינוקות. בלב כבד נאלצתי למסור אחת לאימוץ אבל לא עבר יום שלא חשבתי עליה. בכל יום תהיתי מה קורה איתה ואיפה היא, ועכשיו אני כל-כך שמח שאת פה הדר!”
התחבקנו חיבוק משפחתי והתרגשנו כ”כ!
אבי החליט לקחת אותנו לחוות סוסים שאני כל-כך אוהבת. בילינו ממש כמו משפחה אמיתית, וגיליתי שגם הדר אוהבת סוסים כמוני.
כשחזרנו הביתה בערב, צחקנו וסיפרנו חוויות וכאשר נזכרנו שאנחנו צריכות להעביר שיעור לכיתה, כמובן ששתינו ידענו על מה נספר.
למחרת הגענו לבית-הספר וכל זוג העביר שיעור לכיתה, כשהגיע תורנו התרגשנו כל-כך, נעמדנו מול כולם והתחלתי את הסיפור:
” שלום, קוראים לי מאיה, אני בת 12, אני בת יחידה ואין לי אמא…”.
