שלום, שמי ספיר. אני לומדת בכיתה ד’ בבית ספר בית חנה בירושלים. אני רוצה לספר לכם על סיפור שקרה במשפחתנו עוד לפני שנולדתי…
עוד לפני שנולדתי הייתה לי אחות, אומנם היא אחותי הגדולה אבל אני מכירה אותה רק מהסיפורים. אתם ודאי שואלים את עצמכם איך יתכן שאיני מכירה את אחותי. שאלה טובה שאלתם, אם רוצים אתם לדעת את התשובה תצטרכו לקרא את הסיפור.
אחותי הגדולה נולדה בכ”ז באלול ביום רביעי, יום בו נבראו המאורות. הורי בחרו לקרא לה בשם אוריה וקיוו שתוסיף למשפחה הרבה אור. אחותי אוריה נולדה לאחר שלושה בנים. ההתרגשות הייתה רבה. התינוקת הקטנה והמתוקה גדלה והפכה לילדה עדינה, חייכנית ומלאת שמחת חיים. אוריה הייתה ילדה חכמה במיוחד וכבר מגיל שנתיים וחצי רצתה להתחיל ללמוד את אותיות הא”ב. וכשסיימה ללמוד את האותיות התחילה ללמוד לקרוא מילים המנוקדות בקמץ פתח, ונהנתה לקרוא סיפורים קצרים. אוריה הייתה ילדה צנועה והסתפקה במועט. בכל ליל שבת אוריה הייתה נעמדת על הכיסא ומספרת בהתלהבות את פרשת השבוע שלמדה בגן.
יום אחד כשאוריה הייתה כמעט בת חמש אמא שמה לב שאוריה מתקשה לנשום. אבי לקח אותה לרופא ולאחר בדיקה קבע הרופא שיש לה דלקת ריאות. הרופא נתן לה אנטיביוטיקה בשם אוגמנטין. אוריה לא אהבה את התרופה המרה ואמא הייתה צריכה לשכנע אותה לשתות כדי שתבריא ותרגיש טוב. המצב לא השתפר והורי הלכו להתייעץ עם רופאים נוספים. הרופאים הרגיעו ואמרו שהכל בסדר אבל הורי לא השתכנעו והחליטו לקחת אותה למיון. גם במיון אמרו שיש לה דלקת ריאות. הרופאים ראו בצילום שיש לה הרבה נוזלים בריאות וכדי להקל עליה החליטו להוציא לה את הנוזלים בעזרת מזרק. לאחר מכן ערכו צילום נוסף וכשראו את הצילום הופתעו לגלות שאין שינוי ועדין יש הרבה נוזלים. הם ערכו לה בדיקה מיוחדת שנקראת סי טי. בבוקר שלמחרת בישרו הרופאים להורי את הבשורה הקשה שלאוריה יש גידול. הורי היו המומים וכואבים לשמע הבשורה הקשה אך היו מלאים תקווה ואמונה בבורא עולם. לאחר שבעה שבועות מסרה אוריה את נשמתה הטהורה לשמים בחודש אלול, החודש בו היא נולדה. אנו מצפים, מאמינים ומתפללים לראותה בביאת משיח. אני מקווה ומתפללת שמשפחתי לא תדע עוד צער ושיהיו לנו בע”ה רק שמחות.
כתבה: ספיר חרדים כיתה ד’2
