הצבי והצב
פעם היו צבי וצב. הצבי אהב להתנשא מעל כולם שהוא רץ מהר.
הוא הכי נהנה להתגאות בכך מול הצב (שהיה איטי מאד).
יום אחד הצבי והצב נפגשו באמצע היער, הצבי תמיד רצה לאתגר אותו לתחרות ריצה אבל הצב שידע מה יהיו התוצאות ולא רצה להתחרות.
באותו היום קרה מקרה.. הציידים הגיעו ליער.
כל החיות נבהלו וניסו להסתתר. הצבי רץ במהירות אבל קרניו נתקעו בעץ.
הצב ראה מה שקרה לצבי ורצה לעזור לו. הוא ניסה לחשוב איך להציל את הצבי,
ולפתע עלה רעיון במוחו : הוא משך את הציידים הרחק מהצבי ואז הציידים רצו לירות בו,
הצב הסתובב והשתמש בביתו למגן, החץ פגע בשריון הצב וחזר לכיוון אחד מהציידים.
הציידים האחרים הלכו לקחת את חברם לבית חולים ויצאו מהיער.
לאחר שהציידים הלכו, כל החיות התאספו ליד הצבי ועזרו לו להוציא את הקרניים מהעץ.
הצבי הודה לצב ולחיות ואמר: “אני מצטער שתמיד התנשאתי עליכם, עכשיו הבנתי שבכל אחד
יש משהו מיוחד, והוא טוב בו יותר מהאחרים, אני לדוגמה רץ מהר והצב מיוחד בכך שהוא יכול להגן על עצמו, הציפורים יכולות לעוף ולברוח מסכנה.. אני מבקש סליחה מכולכם”.
כולם שמחו לשמוע את מה שאמר הצבי וסלחו לו.
וכך שרר השלום אצל כל החיות עד עצם היום הזה!
