אחדות
שמי הילה ואני רוצה לספר לכם על מקרה שקרה בכיתתי.
באחד הימים כשהגעתי אל בית הספר שמתי לב שחברותי עשו “חבורות”,
זאת אומרת קבוצה של בנות שהן חברות טובות משחקות יחד ומשתפות אחת את השנייה בדברים.
רציתי להצטרף אליהן למשחק. ניגשתי לחברתי ושאלתי אותה אם אוכל לשחק איתן. היא ענתה לי שלא.
הרגשתי צער ועצב בלב ולא סיפרתי על כך לאף אחד.
כשחזרתי הביתה שיתפתי את אמי במה שקרה בבית הספר שהייתי עצובה והייתה לי הרגשה לא טובה בכלל.
אמא הציעה לי לספר למורה ובטח היא תמצא דרך לטפל בזה. למחרת כשהגעתי לכיתה סיפרתי למורה חגית על מה שקרה והיא אמרה שתטפל בזה ושהיא בטוחה שיש עוד המון בנות שישמחו להיות חברות שלי.
חגית היא מורה טובה שיודעת למצוא פתרון לכל בעיה.
בשיעור הלכה סיפרה המורה חגית שהשנה הרב שנבחר לרב השנתי הוא הרב יעקב מאיר זכרונו לברכה.
היא ספרה שהרב היה הראשון לציון והרב הראשי הספרדי הראשון של ארץ ישראל.
הרב מאיר פעל לקירוב עדות הספרדים והאשכנזים, ואחת מפעילותיו הייתה הקמת אגודה בשם “התאחדות ” המורכבת מספרדים ואשכנזיים.
“תראו בנות יקרות”, אמרה המורה חגית, “אנחנו כולנו עם אחד, אחים, ואפילו שאנו שונים – ביחד אנו יוצרים מקום שטוב וכיף להיות בו.
בזכות השוני של כולנו אנחנו מתפתחים ולומדים מחברינו דברים חדשים.
וגם בכיתה שלנו, שימו לב-
כולנו אוהבות להיות שייכות לקבוצה כלשהי, אבל אם נהיה מאוחדות כולנו, תראו שביחד אנו כוח!”
הבנות הקשיבו בסקרנות.
ואני בתוך ליבי קיוויתי שיהיו לי חברות רבות לשחק איתן ושכולנו תמיד נזכור שכמו שפעל הרב יעקב מאיר זכרונו לברכה שהיהודים יהיו מאוחדים לא משנה כמה הם שונים, כך כולנו תמיד נזכור כמה חשובה
האחדות והחברות שהם הכוח של העם היהודי.
בהפסקה כבר פנו אליי כמה חברות והציעו לשחק יחד תופסת בחצר של בית הספר.
שמחתי מאוד והייתה לי הרגשה טובה.
סוף.
|
