בס”ד
דרך הפרחים ולא דרך הקוצים
היו היה פעם שני ילדים, אחד בשם יונתן ואחד בשם שי.
הם היו החברים הכי טובים בעולם, יונתן ממש העריך את שי ושי ממש העריך את יונתן,
עד אותו מקרה בכיתה!!!
יונתן ושי שיחקו בכיתה כמו כל יום רגיל, ואז לפתע הגיע שמעון, הילד המאתגר של הכיתה ואמר:
“אפשר להצטרף?” בקשתו הפתיעה את כולם.
יונתן ושי אמרו “בשמחה”.
שמעון התיישב ולאחר מספר דקות היה צלצול, שמעון שאל: “האם אפשר להצטרף גם בהפסקה
הבאה?” יונתן ושי “אמרו אנחנו הולכים לעזור לכיתות אלף, רוצה לבוא?” “כן בשמחה!” אמר שמעון .
הגיעה ההפסקה השנייה והם הלכו לעזור לכיתות אלף, שמעון אמר “תודה שאתם משחקים איתי”,
“אתה לא צריך להגיד לנו תודה כיף לנו איתך ממש”, אמרו יונתן ושי.
וככה הם שיחקו כל הפסקה עד שהפסקה אחת יונתן לא היה, שמעון ושי חיפשו את יונתן בכל
בית הספר ולא מצאו אותו. חשבו אולי קרה לו משהו.
המורה נכנסה לכיתה והם אמרו למורה שהם רוצים לחפש את יונתן אך המורה לא אישרה.
כשהמורה כתבה על הלוח הם ברחו מהכיתה.
אמר שי לשמעון “אתה בטוח שמותר לברוח מהכיתה?” שמעון אמר “זה מקרה חשוב”, השניים
חיפשו בבית הספר ומצאו את יונתן בוכה, שמעון ושי שאלו אותו “למה אתה בוכה?” הוא
בהתחלה לא רצה להגיד אבל לבסוף אמר: “שני ילדים צחקו עלי ולרגע עברה לי מחשבה בראש
אולי אני אהיה רע? “
שמעון ישר קפץ ואמר: “בשום פנים ואופן.”
“למה?” אמר יונתן, “אף אחד לא התעסק איתך. “
“נכון”, אמר שמעון, “אבל גם אף אחד לא שיחק איתי”.
“כן, אבל ידעת להגן על עצמך”, אמר יונתן .
ועלה במוחו של שמעון רעיון: אולי אני אלמד אותך להגן על עצמך?
טוב, אמר יונתן.
המורה באה ואמרה: “שמעון ושי מיד לכיתה ויונתן תישאר”.
המורה שאלה את יונתן: “מה קרה?” יונתן אמר: “הציקו לי.”
המורה אמרה “כל פעם שמציקים לך תבוא אלי, ואל תחזיר, ואז רק הם יקבלו עונש”.
יונתן אמר “בסדר”.
לאחר מכן בהפסקה הם התאמנו קשה ולבסוף אחרי חודשיים הם סיימו להתאמן.
ואז הגיעה הפסקה, ילדים גדולים שוב צחקו וגם הרימו ידיים על יונתן והוא חשב להשתמש במה
שלמד, אבל אז הוא חשב מה שהמורה אמרה, אם אני ארביץ יענישו אותי ואותם. ואם לא ארביץ
יענישו רק אותם.
הוא ברח והם המשיכו לצחוק עליו ואז המורה באה ואמרה להם שילכו לכיתה ופעם אחרונה
שהיא רואה אותם, יונתן אמר “תודה” והמורה אמרה “כל הכבוד שהקשבת לי! “
“תודה על העצה המצוינת” אמר יונתן. ואז הלך לשי ולשמעון והם שאלו “איך היה?”
הוא אמר: “לא הרבצתי להם והלכתי למורה”, שמעון ושי שאלו “למה ?”
“כי אז היו מענישים גם אותי”, אמר יונתן.
“צודק! מצטערים” אמרו שי ושמעון, מאז הם שיחקו ביחד כל הפסקה אבל התחברו לעוד ילדים
ולבסוף כל הכיתה שיחקה ביחד כל הפסקה והם קיבלו את פרס הכיתה הכי מגובשת.
וכל הכיתה שמחה, הם כתבו נאום. ובנאום היה רשום כך:
תודה לכל ילדי הכיתה ששיחקו עם כולם, קיבלו את כולם, שמחו עם כולם.
אבל, הכי תודה ליונתן, שי ושמעון! ששמעון בהתחלה הלך בדרך הקוצים ולא בדרך הפרחים
אבל הוא השתנה ועכשיו הוא פורח.
ותודה לשי וליונתן שכיבדו את כולם ושיתפו את כולם תודה!!! וכולם יהיו מגובשים לכל החיים
ב”ה.
