קמתי הבוקר בהתרגשות רבה וארגנתי את הדברים שלי לארמון הפנינה. חיכיתי לשעה שתיים עשרה שההסעה תגיע. “היום זה היום הראשון שלי בארמון הפנינה” אמרתי.
מרוב התרגשות הזמן עבר לאט. פתאום משום מקום יהלי חברתי וההסעה הופיעו. חיבקתי את הורי אמרתי “שלום” ועליתי להסעה. “יהלי, ממש התגעגתי אליך” אמרתי.
הגענו לארמון, אכלנו ארוחת בוקר פנקקים שוקו וקורנפלקס. לפתע, המלכה אודל הכריזה שיש תחרות “ציורי שמלות”. היינו מופתעות אך מייד התחלנו לתכנן איך תראה השמלה שלנו.
לצערי התחלנו לריב בנינו. אני רציתי לצייר שמלה שחורה ויהלי רצתה לצייר עליה פרחים.
המלכה אודל שאלה אותנו אם הכל בסדר וענינו לה: “כן”…..
אודלה שהייתה מאחורינו ושמעה מה אנחנו רוצות העתיקה מאתנו את הציור.
הלכנו לספר למלכה אודל והיא אמרה שאין מצב שאודליה תעשה מעשה שכזה.
אודליה צחקה חח….. ואני הלכתי לחדר, בכיתי ולא רציתי לדבר עם אף אחת. באותו הזמן יהלי תכננה להתנקם באודליה.
פתאום, שמעתי אותה מזמזמת וזה הרגיז אותי. מיד נזכרתי שמחר התחרות אוי לא!!!! אמרתי אנחנו חייבות להתכונן ולצייר את הציור שלנו למחר. יהלי ואני הלכנו לחדר וציירנו את הציור שלנו והפעם בלי לריב. כשהמלכה הכריזה על הזוכות התרגשנו לשמוע שאנחנו הזוכות. סלחנו לאודליה והכל נגמר בטוב.
