לפני כמאתיים שנה, היו שלושה צפרדעים. לאחד קראו דני, הוא היה צייר טוב, לשני בני, שהיה טוב בדמיון ולאחרון קראו דן, שהיה מדען.
הם יצאו לטיול ביום קריר, גשום ושלגי במיוחד. פתאום ראו דבר משונה.
שאלו אחד את השני: “מי זה? מה זה יכול להיות?!”
הם התקרבו לאט, הסתכלו וראו משהו גדול ועגול ועוד עגול קטן יותר ובתוכו קוץ ארוך.
הצפרדעים התבוננו שוב בדבר המשונה ולא הבינו מה זה.
דני הצפרדע אמר: ”אולי נשתף פעולה כדי לדעת מה זה? אני אצייר כי אני טוב בציור. בני, תנסה לגלות מה זה בגלל שאתה טוב בלדמיין. ודן החקרן יחקור עליה.”
“רעיון טוב! דני,
“אני מתחיל לצייר”, אמר דני. כשסיים את הציור הוא הביא אותו לבני ובני חזר הביתה כדי לנסות לגלות מה זה.
כשבני היה בבית הוא התבונן בתמונה ולא הצליח להבין מה זה. הוא שאל את אימו אם היא מזהה מה זה ואימו אמרה שהיא חושבת שזה בוץ. בני אמר לחבריו שהוא חושב שזה בוץ. הם לקחו דלי מים ושפכו על הדבר המשונה וגילו שזה היה איש שלג שילד בנה.
הם מאוד התאכזבו ממה שגילו ושהם לא יכולים לעשות ניסויים על היצור המשונה, אבל מאד שמחו שיש להם חברים כל כך טובים ומוכשרים שמשתפים פעולה.
