פעם אחת היה ילד קטן ששמו מנשה , מנשה גר ונולד באיראן הוא והמשפחה שלו גרו במושב באיראן, והיה שם בית כנסת ואוכל כשר , לא היה להם הרבה אוכל אבל הם הסתפקו בזה, המשפחה הזאת הייתה דתיה ושומרת מצוות , וכולם ממש רצו לעלות לארץ ישראל , אבל הם לא יכלו , כי האיראנים לא הסכימו לא להיכנס ולא לצאת מאיראן, “מי שנכנס לא יוצא” ככה הם אמרו, הם היו עצובים כי לא נתנו להם לעלות לארץ ישראל. בלילה עלה לילד רעיון!, הרעיון היה לצאת מהבית לברוח הכי מהר הכי רחוק ואז להגיע לגבול כדי לברוח עם משפחתו לארץ ישראל, מנשה סיפר למשפחה שלו והם ממש אהבו את הרעיון!, הם ארזו את כול מה שהם היו צריכים, יצאו מהבית הלכו כרגיל שלא יחשדו בהם , ואז ברגע שהם יצאו מהמושב הם התחילו לרוץ ממש מהר! אחרי כמה דקות הם עצרו ונחו, ופתאום הם שמעו בפרסית ” אנחנו נהרוג אתכם”, אתם עוברים על החוק!”, ומיד אחרי זה הם התחילו לרוץ, הם הסתכלו לאחור לראות שאין אף אחד ואז לפתע עצרו כי הם ראו את החומה שמבדילה בן איראן לבין הגבול, אבל זה לא היה כל כך קל, כי בשביל לעבור את הגבול הם היו צריכים לעבור קודם את השומר, הם בדקו בשעון מה השעה והם ראו שהשומר צריך ללכת לאכול ארוחת בוקר הם חיכו כמה דקות מאחורי עץ נבול וחיכו שהשומר ילך , הם חיכו עד שהוא הלך, ואז שהוא הלך הם רצו מהר אבל הייתה שם בעיה גדולה מאוד, לא היה כל כך פשוט לעבור את הגבול, כולם התחילו לחפש פתח אר מעבר כלשהו כדי שיוכלו לעבור, אבל זה לא היה פשוט ופתאום הילד אמר “הינה אני מצאתי מעבר”, האבא נכנס ראשון בשביל לראות אם האחרים יוכלו לעבור , והוא הצליח לעבור כולם עברו ממש מהר בשביל שלא ימצאו אותם כול כך מהר, כולם עברו בזריזות, הגיע לילה כולם הכינו את האוהלים והלכו לישון ופתאום קרה הנורא מכול האבא שלהם נפטר בגיל מאוד מבוגר, הוא היה בן 96 הם היו נורא עצובים האבא הרגיש שעומד לקרות לו משהו, אז בלי שישימו לב כתב למשפחה מכתב פרידה ובמכתב היה כתוב: “משפחתי היקרה, בבקשה מכם תפתחו את התיק שלי ותראו מה שמתי לכם שם” ,הם פתחו את התיק והתחילו לשמוח הם ראו ספר תורה ,וספר בשפה העברית בשביל שיוכלו ללמוד עברית וידעו לקרוא ולכתוב. למחרת הם לקחו תיק ושמו את כול הדברים שהיה שם בתיק אחר ושמו שם את הגופה שלו ומעל שמו עלים שלא יראו את זה והתחילו ללכת לכוון הים כדי שיוכלו לברוח כל מי שברח חיכו לו שם אנשים שעזרו להם כדי לברוח לארץ ישראל , האנשים התחילו לעלות את המשפחה לסירות בשקט בשקט והילד הקטן אליעזר היה לו דפים ועפרונות והמשפחה התחילה בדרך ללמוד את השפה העברית בזכות הספר שהאבא השאיר להם ולמדו כל הדרך עברית ואת התנ”ך. ואז בשעה טובה כעבור 10 ימים המשפחה הגיעה בשעה טובה לארץ ישראל הם שמחו כל כך והיו מאושרים שסופסוף הם הצליחו לברוח מאיראן ואז כמובן הם זכו לקבור את האבא בארץ ישראל.
