“בחייך אלכס את בטוחה?!” קרא קונר.
“כן קונר, אי אפשר לסמוך על מועצת העיר יותר”, אמרה אלכס, והם יצאו מהארמון.
“קונר תתעורר!” צעקה אלכס. קונר נבהל. “אלכס, מה?” אמר קונר וקם.
“מה השעה?” שאל קונר. “אהה – שתיים בצהריים קונר” . קונר נבהל: “אלכס מה קרה?” אמר. “נרדמת על הרצפה” אמרה אלכס. “ומה, פספסתי את כל יום הלימודים?!” צעק קונר. הם הלכו יחד למקום שהספר היה מונח ונכנסו דרכו לממלכת כיפה אדומה.
“הי קונר לא היינו בהתחלה ביער ההוא?!” השתוממה אלכס, “כן אני זוכר: פגשנו את צפרדי והוא נתן לנו תה, ושאלתי אם אפשר לקרוא לך צפרדי, וצעקת עלי שזה לא מנומס” אמר קונר והם הלכו אל המלכה כיפה אדומה, אבל עצרו אותם. “מה יש לכם?” אמר קונר, “אתם הולכים לצינוק!” אמר השומר “מה?? ” – התפלאה אלכס. “מה הולך פה?” הגיעה כיפה אדומה, “מלכתי הינה הפושעים שרצית ” אמר השומר השני. “לא! זה החברים שלי אלכס וקונר! תשחררו אותם ובואו לתוך הארמון שלי” – אמרה כיפה אדומה -הם נשמו לרווחה. “בואו נשב בחוץ”, אמר קונר.
כיפה אדומה אלכס קונר ישבו ודיברו, ובינתיים זהבה פרצה לארמון ולקחה מהכספת שק מלא יהלומים. “מלכתי, צר לי לבשר לך שהפושעת שוב גנבה יהלומים” אמר השומר . “זהבה!!!!!! אני שונאת אותה !!!!!” צעקה כיפה אדומה.
הגנבת לא נתפסה והילדים חזרו לביתם.
