מאת שוהם סדס ד’4
שעון הזמן!
יוחנן קם השכם בבוקר והתחיל בעבודה. כשעשה הפסקה חשב לעצמו: “איזה כיף יהיה אם
אצא להרפתקה!
יום למחרת הלך יוחנן לחנות שעונים המוכר שאל אותו: ”מה אתה רוצה?” ויוחנן ענה לו: “אני רוצה שעון, אפשר? “בטח!” ענה המוכר, צחק צחוק מרושע והביא לו שעון זמן! מה זה? כבר תגלו.
יוחנן חזר לביתו, התבונן בשעון ואמר: “מה זה? הוא לא מכוון! אני אכוון אותו” שמע פוף!! יוחנן חשב שהשעון התקלקל, הוא גילה שהוא לא בביתו, הוא היה במקום מוזר, מלא עפר ואבנים, הוא פחד, ושאל את כולם איפה הוא? איפה ביתו? וכולם ענו “לא יודעים” היו שם ילדים, הוא שאל אותם: סליחה ילדים, מה השנה עכשיו? וענו לו: 1,022. יוחנן אמר לעצמו :” אני נסעתי 1,000 שנה אחורה?” “מה אתה רוצה?” שאלו הילדים. ”כלום”, “תודה”. אמר יוחנן במהירות ורץ משם. יוחנן נבהל נורא, הוא נסע 1,000 שנה אחורה, הוא לא יודע איך לחזור הוא התחיל להיכנס ללחץ, להשתולל, ונדבק בו כינוי “המופרע.”
כשהוא עבר ברחוב כולם קראו לו “המופרע”… יוחנן רצה לצאת ומהר. אבל הוא אמר: “אולי זה לא כזה נורא, הרי הגשמתי את חלומי, לצאת להרפתקה.” יש! אמר יוחנן והסתובב. בזמן שכולם קראו לו המופרע, המופרע … הוא התעלם ולא הגיב, פשוט דילג לו, ללא עצבים וכעסים. ולא שם לב כי הגיע ליער חשוך, ודהוי. יוחנן לא התייחס, עד ששמע קול ,קול מצמרר, יוחנן שמע את הקול והתחיל לפחד. יוחנן קלט שהוא בתוך יער חשוך ודהוי.
פתאום שמע צעדים גדולים הולכים ובאים, יוחנן הסתובב וראה ענק ע-נ-ק-י, יוחנן מבלי לחשוב התחיל לרוץ כמו שלא רץ מעולם. והענק אחריו. הוא ניסה לברוח, אבל הענק היה מהיר ממנו. לא רק זאת גם הענק עשה ליוחנן תכסיס , הוא עקף את יוחנן והמשיך לרוץ, וכשיוחנן התנשף הוא הסתובב והמשיך לרוץ, ומבלי שהוא שם לב, הענק תפס אותו. יוחנן התחיל לצעוק “תעזוב אותי! די כבר! נו!..” הענק צחק לשנייה, והפסיק, יוחנן ראה שזה לא מצליח ושוב פעם התחיל לצעוק: די!!! אתה ענק רע!!! רע מאוד!!! הענק נעלב, נפל והתחיל לבכות. ואז כל היער התחיל לרעוד, יוחנן ידע שהוא צריך לעשות משהו. אבל מה? הוא שאל את עצמו. אה אני יודע, אני ארגיע אותו:” סליחה ענק, זה היה ממש לא בכוונה. אתה סולח? א-ה-ה!!!! בכה הענק. סליחה, סליחה… אמר יוחנן במהירות. “אתה ענק, ענק טוב מאוד, באמת. הענק שיחרר את יוחנן ,יוחנן ליטף את הענק, והענק חייך, בהתחלה חיוך קטן, אחרי זה חיוך קצת יותר גדול, אחר כך חיוך יותר גדול, ויותר, ויותר… ואז חיוך פשוט ענקי. יוחנן חיבק את הענק, ונפרד ממנו לשלום. ואז ראה עני אמר לעני “שלום” והעני רק השמיע יללת ייאוש ועייפות יוחנן ניסה עוד פעם לומר לו “שלום” והעני שוב פעם השמיע יללת ייאוש, ועייפות “וואו” אמר יוחנן “ממש דל שבדלים. העני אמר: “אפשר צדקה?…ויוחנן אמר: “אין לי פה כסף…אבל, יש פה אשכול ענבים אני אטפס והביא לך. יוחנן התחיל לטפס, קטף את האשכול, יוחנן ירד מהעץ והביא לעני. העני אכל ואמר בתשישות “תודה…” “בבקשה” אמר יוחנן בחיוך והלך. לפתע, שמע צעדים מהירים רודפים אחריו, אלו היו האנשים שתמיד קראו לו המופרע, הם רצו אחריו, יוחנן רץ מהר ככל יכולתו. כשהוא הסתובב לראות אם הם עדיין רודפים אחריו ראה אריה רץ אחריו יוחנן רץ אפילו יותר מהר. אבל אריות יותר מהירים מבני אדם. האריה היה ממש קרוב ליוחנן, עד שיוחנן התייאש, יוחנן עצם את עיניו, וכשפקחן מצא את עצמו רוכב על האריה. יוחנן פחד אבל הוא גילה שהאריה עזר לו לברוח. הוא הוביל אותו לענק והעני, האריה הוריד את יוחנן. העני והענק היו עצובים כי הם שמעו שיוחנן היה צריך לחזור לעולמו. יוחנן ליטף את הרעמה של האריה, וחיבק את הענק, ולעני נתן עוד אשכול ענבים, אז שאל אותם: “איך אתם יודעים שאני חזרתי בזמן?” “אנחנו קוראים מחשבות…” “מה? באמת, ולא אמרתם לי?” הם שתקו.
ויוחנן שאל: “רגע, איך אני חוזר לעולמי? תלחץ על השעון ותחזור לעולמך, אמר הענק. “תודה, ולהתראות” אמר יוחנן ”להתראות” אמרו כולם בעצב יוחנן לחץ על השעון ונעלם. ויוחנן אמר לעצמו: “אוף איך אני אפגוש את האריה, העני והענק? לא נורא הם תמיד יישארו בלבי, לא משנה איזה דברים משונים אפגוש, תמיד העני, האריה, והענק יישארו בלבי.
הסוף!!
