הילד שהלך לאיבוד

היו היה בארץ רחוקה רחוקה מאוד, ילד ושמו דניאל. דניאל נשלח למשימה שהמלך ביקש ממנו לעשות. בואו רגע נחזור שנה אחורה בזמן. לפני שנה היה דניאל רק בן שש. הוא הלך ליער עם אבא שלו והם הלכו והלכו עד שפתאום ראה דניאל פרפר, אביו עזב בטעות את ידו ודניאל אץ אחרי הפרפר, הוא רץ וקיפץ עד שפתאום ראה שאבא לא לידו. הוא קרא: “אבא, אבא” ואבא לא ענה, כבר התחיל להחשיך ודניאל התחיל לפחד ופתאום הוא שמע קריאות “דניאל, דניאל”. הוא הבין שאבא מחפש אותו . דניאל הרגיש פתאום שמחה, הנה עוד רגע אפגוש את אבא שלי. אבל פתאום דניאל נדהם לגלות שלא אבא קורא לו אלא שי חברו הטוב קורא בשמו. “העיקר שאני לא לבד” חשב דניאל.
לפתע שי פגש את דניאל ושניהם שמחו שהם לא לבד. אבל שי סיפר לדניאל שגם הוא הלך לאיבוד, דניאל אמר: “מה?? חשבתי שבאת להציל אותי מהחיות הרעות שיש ביער”, שי אמר: ” אל תדאג דניאל הכל יהיה בסדר, מצאתי בדרך לכאן צמח שנוכל לאכל בינתיים עד שימצאו אותנו”. דניאל חשב אולי בכלל לא מחפשים אותנו? ושי חשב שזה לא יכול להיות שזה מה שיקרה. שניהם התחילו לפחד עוד יותר, לפתע נשמעו רעשים מוזרים מכיוון השיחים. הם גם ראו דמות גדולה מתקרבת אליהם, ומתקרבת ומתקרבת ובסוף גילו שזה היה חתול גדול ושמן. לפתע שמעו דניאל ושי שוב קריאות “דניאל”, “שי”, “אתם שומעים אותנו”?? דניאל ושי צעקו בכל כוחם “כןןןן” וחיוכים עלו על פניהם. דניאל ושי פגשו את ההורים שלהם וחזרו לבתיהם בריאים ושמחים.