הילדות הנעלמות והגוזל
יום אחד בכיתה ג2. המורה דנה אמרה :”ילדים יקרים מחר יש לנו
טיול”
” יש איזה כיף” אמרו הבנות.
” שקט “אמרה המורה וחילקה את אישורי הטיול ואמרה “מי שלא יחתום לא יצא לטיול “.
בבוקר כל הילדים באו בשמחה רבה לבית ספר.
מיד עם סיום התפילה המורה אספה את האישורים ואמרה “כולם להסתדר בטור ארוך ולעלות לאוטובוס”. הילדים התמקמו באוטובוס והטיול החל. הילדים שרו , שיחקו ודיברו כל הדרך.
וכשהגיעו לתחילת המסלול ירדו מהאוטובוס לאט לאט ופגשו מדריכה בשם אביגיל.
אביגיל התחילה הסבירה להן מה מצפה להן היום , הם אכלו ארוחת בוקר והתארגנו ליציאה למסלול.
הם ראו פרחים צבעוניים , ציפורים מיוחדות, נחל כחול זורם והילדים שאלו הרבה שאלות כמו איזו ציפור זו. ומה הפרח הזה. והמדריכה אביגיל ענתה על כל השאלות בסבלנות רבה .
בהפסקת שתיה הילדים ישבו לאכול חטיפים יחד , ולשתות מים , סיפרו בדיחות צחקו ושוב קראה המדריכה להתארגן ליציאה , ” בואו ילדים ממשיכים ” .
מיכל ועדי שמעו קול קטן וחלש , הם התחילו ללכת בכיוון הקול ולא שמו לב כי הן מתרחקות מהמסלול והקבוצה.
וככל שהם התקרבו לקול הוא הלך והתחזק עד שהן הזיזו סבך של שיח גדול וראו מתחתיו גוזל! גוזל קטן שלא יכול היה להזיז את הכנף שלו .
“אני אסיט את העלים ואת תשלפי את הגוזל” , אמרה מיכל לעדי .
עדי הסכימה ומיד החלו לפעול , אחת שתיים והופ הגוזל היה בידיים של עדי .
כל כך קטן וכל כך כואב .
“אבל מה נעשה עכשיו ?” שאלה עדי , “איפה כל החברים ?”
“קודם בואי נטפל בגוזל הקטן יש לי תחבושת בתיק ” אמרה מיכל ומיד שלפה את התחבושת מהתיק וחבשה את הכנף של הגוזל הקטן.
“בואי ניתן לו לשתות מעט מים” הציעה עדי .
“הגוזל כבר נראה יותר טוב , אבל מה נעשה עם כל החברים שלנו ? איפה נמצא אותם ?”
הן התחילו לחזור מהכיוון שבאו כשהגוזל בידיהן .
“איפה מיכל ועדי ? איפה מיכל ועדי ?” רינת החלה לשאול , “מישהו ראה את מיכל ועדי ?”
לאט לאט כולם הבינו כי מיכל ועדי אינם איתם .
המורה חנה והמדריכה אביגיל התקשרו מיד לפקחי השמורה ודיווחו על שתי ילדות שנמצאות בשמורה ושהלכו לאיבוד .
מהר מאוד פקחי השמורה עלו על הג’יפ ויצאו בחיפוש אחר מיכל ועדי.
לאחר 30 דקות של פרקי תהילים וחיפושים נמצאו מיכל , עדי והגוזל .
איזו שמחה היתה , מיכל ועדי סיפרו על הגוזל ורינת חיבקה אותן חזק ואמרה “דאגתי לכן כל כך ” .
המורה חנה חיבקה את הבנות אבל הדגישה כי הן פעלו מתוך דאגה למישהו במצוקה אבל לא חשבו לעומק על התוצאות .
האוטובוס הגיע מיכל עדי והגוזל עלו ראשונות ואחריהן כל שאר הילדות. כשהגיעו לבית ספר המורה חנה הכריזה “מהיום הגוזל הזה יהיה של כיתתנו אבל מיכל. עדי. ורינת. יבחרו את שמו” והם בחרו את השם- גוזלי .
