שלום, קוראים לי רועי בן יוסף ואני רוצה לספר לכם חוויה שקרתה לי. בחופש הגדול אמא ואבא קנו ליפעת אחותי מתנה ליום ההולדת עשר, שני
”אבא תוכל לספר לי על סבתא?” שאל רועי. אבא של רועי מספר: ”סבתא שלי היתה גיבורה. בגיל 16 שלחו את כל המשפחה שלה ואותה לאושוויץ.
בכיתתנו המורה לעברית ביקשה שנכתוב סיפור. כל אחד לקח דף וכתב סיפור. אני נגררתי אחרי שני חברים, שהחליטו לכתוב סיפור לא נעים ומלא במילים לא
באמצע שיעור שבועי, של המורה נחמה התקשר הטלפון. המורה עצרה את השיעור ואמרה סליחה אנחנו באמצע שיעור אנא התקשר יותר מאוחר. אחרי שהמורה החזירה את
ביום בהיר ויפה, שמעתי בתוך חלומי, “דני קום תתארגן לבית ספר, שלא תאחר”. פקחתי את עיניי וראיתי את אמי. “די אמא, אני עייף תני לי לישון”.
דוד ויהושוע היו שני חברים טובים. הם היו בגן ילדים בגיל ארבע. יהושע היה עם שיער שחור ועיניים חומות ונמוך קומה ודוד על שם דוד
דודי שולי היה ממייסדי הגרעין הדתי בישוב חומש. שולי אהב אנשים והקשר שיצר עם כל אדם שפגש היה אמיתי ומיוחד. הוא היה איש של אמת
יוסף לא האמין שזה קורה לו. כבר אחת בצהריים והוא עוד לא הניח תפילין. הכל התחיל כשהמפקד ביקש ממנו ומחברו תומר לצאת למארב על גבול
חדר הלימוד של הרב דרוקמן היה עצום ומלא ספרים. הוא נכח בו הרבה שעות במהלך היממה. ההבנה שהוא היה ער בשעות מאוחרות ופנוי לעזור לאנשים
זה קרה ביום שני במושב ניר עציון, לאחר בית הספר, אריה, שלמה, ובניה, החבורה הכי מאוחדת בכיתה, טיילו על יד המגרש משועממים נורא ולא ידעו
