איש האריות
לפני שנים רבות חי לו תינוק אפריקני ושמו- אבלאו.
הוא היה עני, חייו היו קשים: מחסור במים ובאוכל, תנאי מזג אויר קשים והחשש מחיות פרא גדולות ומסוכנות.
באחד מן הימים הגיח לשבט בו חי אבלאו ג’יפ גדול וצבעו ירוק, הוא התקרב אליהם וממנו יצאו שלושה שכרי נשק ואמרו בקול רם: “שלום לכם, באנו לכאן בכדי לקחת את התבואה שלכם או שנשתמש בנשקים שלנו, במה אתם בוחרים?”
ענה מנהיג השבט:” אנחנו לא ניתן לכם לקחת את התבואה שלנו, אין לנו מספיק לעצמנו”.
שכיר הנשק:” אוקי, אם כך תרצו אז נצטרך להשתמש בנשקנו”.
החל קרב, בלגן שלם ולפתע הופיעו הוריו של אבלאו אך לא מצאו אותו ואז ראו אריה ועל גבו יושב בנם-אבלאו, הביטו באריה במבט בוטח ואמין כאילו ידעו שזה נס שאבלאו נמצא על גבו.
כעבור כמה שנים גדל אבלאו, האריות שמרו עליו מכל משמר כאילו והוא אחד מהם כיוון שידעו שאבלאו הוא ההבטחה שלהם שיחזירו אותו להוריו.
אבלאו כבר חלק מהאריות, מכיר את שפתם והתנהגותם, הם עוזרים לו והוא עוזר להם באותה המידה, הוא לומד את סכנות הטבע ומתפתח.
לילה אחד הוא חולם חלום: ובו שני אנשים שמביטים אליו בחיוך, הוא שומע צפירת ג’יפ , אנשים מדברים, יריות ואותם שני אנשים שחייכו אליו מסתכלים על האריה במבט בוטח וכאן מסתיים החלום ואבלאו מתעורר.
במהלך היום שלמחרת אבלאו מנסה להבין מי היו שני האנשים שחייכו אליו, הימים עוברים והוא עדיין טרוד במחשבותיו מי היו אותם שני אנשים.
הוא רואה ג’יפ שנוסע בסוואנה דומה לאותו הג’יפ שראה בחלומו , החל רץ אחרי הג’יפ אך לא הספיק להגיע אליו, כל הלילה בכה וניסה להבין מה קורה לו?
האריות שמים לב שאבלאו טרוד ומגיעים למסקנה שהם צריכים להתחיל במסע לשבטו של אבלאו ולהבין מי היו השורדים לאחר הקרב עם שכירי הנשק.
כמה ימים חולפים והם מתארגנים לצאת ואבלאו עימם למרות שלא הבין לאן פניהם מועדות, אך יצא עימם.
לאחר ימים ספורים אבלאו והאריות נתקלים בלהקה גדולה של צבועים, מנהיג שבט האריות הסתיר מיד את אבלאו מאחורי רגליו ואז מתחיל הקרב: המון נפצעו, חלקם מתו, והוא מסתיים ששבט האריות גוברים על הצבועים.
זה היה קרב אכזרי ביותר, אבלאו במשך הקרב תקף את הצבועים בכידונים שהכין בעצמו מאבן.
הוא עזר לכולם אך היה לו מאוד קשה להתאושש מקרב זה, למרות זאת ממשכים אבלאו ושבט האריות במסע בו החלו.
החום כבד, השמש קופחת וחוץ מאבלאו ושבט האריות לא נראה בנוף אף אחד.
עברו ימים נוספים גם האוכל והמים נגמרו ולפתע ראו עיניהם אגם קטנטן בלב השממה, שמחו, שתו לרוויה אך עדיין הרעב הקשה עליהם, למזלם הצליחו לצוד שני איילים ונהנו מהארוחה לאחר שטרפו אותם.
ירד הלילה, נרדם אבלאו והחל חולם שוב: בחלום ראה שני אנשים שצעקו את שמו והוא רץ לעברם ומחבק אותם, חיבוק ענק וכאן מסתיים לו החלום.
אבלאו התעורר במערה שבה לנו, זירז את האריות והמשיכו במסעם.
לאחר כמה קילומטרים פגשו בשכירי נשק מאיימים בתוך ג’יפ כמו שראה בילדותו, אבלאו הבין מה קורה ואמר לשכירי הנשק: “שחררו את עמי!”
שכירי הנשק:” ראשית כל תצטרכו לעבור אותנו”.
מתחיל הקרב הגורלי: אפשרות ראשונה שאבלאו מנצח ומשחרר את בני עמו, אפשרות שנייה שאבלאו מפסיד ותאבד התקווה כיוון שזה הקרב המכריע.
הקרב מתחיל ואבלאו מחלק תפקידים לאריות.
מנהיג שכירי הנשק: ” תתחילו לירות”.
כולם נלחמים בכל כוחם , אבלאו משתמש בכידונים והאריות שורטים בציפורניהם, שכירי הנשק מנסים לירות אך לא מצליחים , חושב אבלאו בליבו שהקרב עומד להסתיים ממש בקרוב ולפתע מצליח מנהיג שכירי הנשק לפגוע במנהיג האריות, הוא צועק צעקה גדולה:”לאאאאאאא” ורץ אליו, מנסה לעזור, המנהיג מחזיק את ידו של אבלאו ומסמן לו שיעשה את זה בשבילו ובשביל משפחתו, הוא מהנהן לו לחיוב ונלחם בכל כוחו ומכניע את שכירי הנשק ניצחון עז, האריות שאגו, הוא נכנס לאזור מסוים בו הוא פוגש שני אנשים ולאחר מכן נזכר בשני החלומות שלו, לא היסס ורץ לעברם, אלו היו הוריו של אבלאו, ההתרגשות הייתה גדולה ועצומה.
אבלאו ומשפחתו חיו ביחד עם האריות בשקט ושלווה.
