שלום קוראים לי דן, ואני רוצה לספר לכם על משהו מוזר שקרה לי לאחרונה. חזרתי מבית הספר ושמעתי נביחות של כלב פצוע. לקחתי אותו למזכירות בית הספר והתקשרתי לאמא, לספר לה שראיתי גור כלב פצוע. אמא אמרה שנקח אותו יחד לווטרינר. הווטרינר אמר שצריך לחסן אותו ושנאמץ אותו לשלוש שנים. סיפרתי לאבא שלי אבל אבא הוא לא הסכים. ניסיתי לשכנע אותו. אמרתי לו שאני אטפל בו, אביא לו אוכל, אלטף אותו ואוציא אותו לטיול. אחרי הרבה זמן אבא הסכים.
התחלנו לטפל בגור כמו שצריך, אך עם הזמן פחות התייחסנו אליו והוא נהיה יותר ויותר עצוב. במקום להוציא אותו לשני טיולים ביום הוצאנו אותו לאחד. לאחר שנה חגגנו לו יום הולדת אבל הוא בכל זאת היה עצוב. קראנו לו “חמודי”, ובכל זאת הוא היה עצוב. עברה עוד שנה ולא הוצאנו אותו בכלל לטיולים. עברו שלש שנים. התקשרנו לווטרינר. הוא אמר שנביא אותו לצער בעלי חיים עד שמישהו יבוא לאמץ אותו ויתייחס אליו טוב יותר. אמרתי לאבא ואמא שאני עדיין רוצה את חמודי אז הם אמרו שנשאל אם אפשר לאמץ אותו לשנה נוספת אבל צער בעלי חיים לא הסכימו. שאלתי את אבא ואמא אם הם מסכימים להתנדב אבל הם אמרו שכשאני אהיה גדול אני אחליט מה לעשות.
גדלתי, חמודי נשאר בצער בעלי חיים. הרבה אמצו אותו. בהמשך כשגדלתי יותר, בבר המצוה יצאתי עם אבא לטיול והתחלתי לחסוך כסף והתחלתי להתנדב בצער בעלי חיים. טיפלתי בכלבים ושיחקתי איתם. קניתי הרבה חיות לעצמי. קניתי שני כלבים, שלושה חתולים, חמש ארנבות. לכלב הראשון קראתי “פינוקי” ולשני קראתי “צימוקי”. לחתול הראשון קראתי “שזוף”, לחתול הארוך קראתי “שרוך”. לחתןל השלישי היה הרבה פרעושים אז קראתי לו “פרעושי” והיו עוד שני חתולים שתמיד היו וביחד. לבן קראתי “קרם” ולחתולה הקטנה שתמיד היתה איתו קראתי “בו”. לאבא ארנב קראתי “אבאלה”, לאמא קראתי “אמאל’ה”. לגור הבכור קראתי “גדולצ’יק”, לשני קראתי “שמני”, לשלישי קראתי “משחקי”. טפלתי בהם טוב, הבאתי להם אוכל. את הכלבים והחתולים הוצאתי לטיול, ליטפתי אותם הרבה ונהניתי איתם.
גדלתי, הכלבים, החתולים והארנבים שלי התבגרו. ”אבאל’ה” נהיה עיוור מרוב שהתבגר ו”כתמים” מתה והילדים שלהם כבר גדלו. אני גם גדלתי. הייתי בן 25 והכרתי חברה בשם דנה. הכרתי לה את הכלבים, החתולים והארנבים. היא גם אהבה חיות. היה לה תוכי שקוראים לו יוסי. לאחר שנה התחתנו. חיות המחמד שלי מתו, חוץ מצימוקי. בהמשך גם נולד לי ילד, קראנו לו איתן והוא תמיד היה משחק עם צימוקי. צימוקי היה מאד מבוגר וכשהוא מת איתן היה מאד עצוב. הוא מאד התאכזב ובכה המון. כשגדל והיה בן 8 חגגנו לו יום הולדת, איתן היה בחוץ עם החברים ושיחק כדורגל בזמן שאמא שלו, דנה ואני,דן, הלכנו אל החדר שלו והנחנו על מיטה הפתעה. היומולדת נגמרה. ביקשנו מאיתן ללכת לישון. היה חשוך, ואיתן רצה לקרוא ספר לפני שהוא נרדם. הוא הדליק את מנורת הלילה שלו וראה קרטון עם חורים. הוא לא ידע מה יש בתוך הקרטון. הוא פתח אותו והיה בפנים כלב קטן. הוא רץ אלינו ואמר: יש לי כלב!. אמרנו לו תבחר לו שם, אז איתן קרא לו: בינגו. איתן מאד שמח שקנינו לו כלב וטיפל בו מצוין, הביא לו מספיק אוכל, ליטף אותו הרבה, הוציא אותו לטיולים ונהנה איתו.
